אין לי כוח כבר

חזרתי מהבית ספר נכנסתי לחדר ואז אני רואה שכל הספרים שלי במקום אחר ואז אני פותחת עוד ארון והכל שם שונה קיצר אמא שלי שנתנה לי את המקום של הספרים ושל הכל כשבמפורש אמרתי לה לא לעשות את זה אז התחלתי להחזיר הכל למקום ואז היא נכנסה והתחילה לצעוק עליי ולהגיד ממש לא את לא מחזירה אמרתי לה למה שינית כשבמפורש שאלת ואמרתי לך לא והמשכתי להעביר דברים ואז היא דחפה והזיזה את היד שלי ונפל פסל שמסתבר יש לנו את זה שנים אבל הוא בחדר שלי ואז היא התעצבה והתחילה להרביץ ולדחוף אותי ולזרוק עליי דברים ואז אמרתי מה יש לך משוגעת למה את כזאת אלימה ואז היא התחילה לצעוק את ממש לא מחזירה ואם תחזירי אז אני אקח הכל ואזרוק לפח ואז היא לקחה לי את הטלפון ואמרתי למה מה הקשר למה לקחת אותו ואז לקחתי אותו בחזרה ואז התחלנו לצעוק ולהתווכח ואחותי הכלבה הלכה והביאה שקית זבל יענו שתזרוק את הספרים שלי ואז היא (אמא שלי) התחילה להגיד אני שונאת אותך את הורסת הכל חבל שאת פה ואז אמרתי את הבאת אותי בעיה שלך היא אמרה זה מאוחר מדי עכשיו אז אמרתי לה היית צריכה לחשוב על זה קודם אף אחד לא אמר לך להביא ילדים אם את לא יודעת לטפל בהם ואני גם ככה לא רוצה להיות פה וזה חוסר אחריות שאנשים כמוך יכולים להביא ילדים לעולם והיא המשיכה לצעוק לא ממש הקשבתי ועכשיו חזרתי לחדר והיא החזירה את הדברים שלי איך שהיא רוצה מי לדעתכם צודקת אני יודעת שאמרתי דברים קשים אבל זה היה בתגובה לשלה אה ואחרי זה יצאתי מהחדר וצעקתי לה צר לי לבשר לך אבל אני לא הולכת לשום מקום ותצטרכי לסבול אותי עוד מלא שנים או עד שמישהי מאיתנו תמות כי היא באמת מבלבלת אותי יום היא אומרת שהיא שונאת אותי והלוואי שלא נולדתי ויום אחרי היא אומרת איך אני הדבר הכי יקר לה בעולם אני באמת כבר לא יודעת אם לכעוס לבכות לאהוב אותה היא מבלבלת שתחליט כבר