61 תשובות
לא הפסיק
לא התחיל
אעדכן
אעדכן
שואל השאלה:
^^
בן או בת כמה אתה עכשיו? ומתי התחיל לך?
^^
בן או בת כמה אתה עכשיו? ומתי התחיל לך?
אנונימית
זה לא באמת מפסיק, פשוט פוחת ונהיה manageable
וזה תלוי תקופה
וזה תלוי תקופה
אה זה אמור להפסיק עדיין לא הגעתי לשלב הזה
אנונימית
עשו עלי חרם ביסודי, סבלתי מדיכאון לדעתי מגיל 9 עד 12 בערך אולי טיפה לפני (לא זוכר בדיוק את הגילאים, סליחה).
ועכשיו אני סובל מפוסט טראומה שמתבטאת בדיכאון וחרדה, אז היו לי כמה שנים טובות של שקט.
עריכה חשובה: לא סובל, מתמודד. החיים יפים מדי בכדי להיות עצוב על כך שלעיתים לנפש קשה להכיל.
ועכשיו אני סובל מפוסט טראומה שמתבטאת בדיכאון וחרדה, אז היו לי כמה שנים טובות של שקט.
עריכה חשובה: לא סובל, מתמודד. החיים יפים מדי בכדי להיות עצוב על כך שלעיתים לנפש קשה להכיל.
לא הפסיק מאה אחוז בגלל שהבעיות הנפשיות/נוירולוגיות האחרות שלי שגרמו לדיכאון עדיין קיימות וחלקן תמיד יהיו אבל אני הרבה יותר טוב משהייתי פעם,
אני חושבת שהתחלתי באמת להרגיש הרבה יותר טוב בגיל 14 מאוחר או 15 מוקדם אבל אני לא כלכך זוכרת (הזיכרון זה חלק מהבעיות הנפשיות חחח). כמובן שיש זמנים שזה חוזר בגלים כאלה, בעיקר כשאני בעומס נפשי או פיזי, או שאני מטריגר, אבל בשאר הזמן אני יותר בסדר
אני חושבת שהתחלתי באמת להרגיש הרבה יותר טוב בגיל 14 מאוחר או 15 מוקדם אבל אני לא כלכך זוכרת (הזיכרון זה חלק מהבעיות הנפשיות חחח). כמובן שיש זמנים שזה חוזר בגלים כאלה, בעיקר כשאני בעומס נפשי או פיזי, או שאני מטריגר, אבל בשאר הזמן אני יותר בסדר
לא הפסיק, אבל כן למדתי להתמודד איתו יותר
אני בן 18 עכשיו, התחיל רק לפני שנה וחצי
לי הפסיק באזור התיכון אחרי שהתבגרתי יותר והדברים השתנו ואני השתנתי
היום למשל אני כבר לא שם
היום למשל אני כבר לא שם
יש לי ביפולר אז קצת בעייתי
שואל השאלה:
תודה ממש לכל מי שענה או ענתה
סורי שלא יכולתי להביא פרחים לכולם אני מצטערת ממש
תודה ממש לכל מי שענה או ענתה
סורי שלא יכולתי להביא פרחים לכולם אני מצטערת ממש
אנונימית
אחרי טראומה
הכל בסדר אני סולח אלוהים אמר לסלוח לכולם
וואלה? זה אמור להפסיק בשלב מסויים?
אני עוד שניה 21 וזה עדיין כאן...
מי שהפסיק לו, תעדכנו וגם תספרו איך עשיתם את זה.
עכשיו ברצינות, זה אף פעם לא באמת מפסיק, פשוט יש תקופות טובות יותר וטובות פחות זה הכל
אני עוד שניה 21 וזה עדיין כאן...
מי שהפסיק לו, תעדכנו וגם תספרו איך עשיתם את זה.
עכשיו ברצינות, זה אף פעם לא באמת מפסיק, פשוט יש תקופות טובות יותר וטובות פחות זה הכל
לא הפסיק עדיין.
לא חושבת שזה משהו שבאמת מפסיק בחיים
אולי נרגע לתקופות אבל לא חושבת שמפסיק
לא חושבת שזה משהו שבאמת מפסיק בחיים
אולי נרגע לתקופות אבל לא חושבת שמפסיק
אנונימית
לא הפסיק ולא יפסיק זה בחיים לא נגמר
מגיל 11 עד עכשיו (כמעט 16)
מגיל 11 עד עכשיו (כמעט 16)
אנונימית
לא הפסיק
בת 14, התחיל ב9/10 ולא הפסיק
הוא רק התחיל
הפסיק ביחד עם המאניה רק אחרי שהגיע לשיא שהכריח אותי להתחיל תרופות, שזה מה שגרם לזה להפסיק לרוב :)
תרופות זה לא לכל אחד ואני גם ממש פחדתי לנסות אבל לכל מי שהציעו לו ומפחד, אל תפחדו ואל תתביישו. זה מציל חיים.
תרופות זה לא לכל אחד ואני גם ממש פחדתי לנסות אבל לכל מי שהציעו לו ומפחד, אל תפחדו ואל תתביישו. זה מציל חיים.
לא נראה לי זה מפסיק זה כמו גלים
15-16
13-14.
וגם זה לא באמת היה דיכאון.
וגם זה לא באמת היה דיכאון.
17-18
לא הפסיק
חשבתי שזה דיכאון כשהייתי קטנה יותר
זה פוסט טראומה מורכבת ככה שזה כן שונה
יכולה להגיד שעבדתי על זה המון וזה לחלוטין השתפר למרות שיש עוד דרך ארוכה מאודד
מה שכן התסמינים שחופפים עם דיכאון עדיין באותו מצב, אני אמורה להתחיל פריזמה בקרוב אז מתארת לעצמי שזה ישתפר גם
זה פוסט טראומה מורכבת ככה שזה כן שונה
יכולה להגיד שעבדתי על זה המון וזה לחלוטין השתפר למרות שיש עוד דרך ארוכה מאודד
מה שכן התסמינים שחופפים עם דיכאון עדיין באותו מצב, אני אמורה להתחיל פריזמה בקרוב אז מתארת לעצמי שזה ישתפר גם
פוסט טראומה מהשביעי לעשירי. וזה בגלים זה אף פעם לא מפסיק
16-15
16 וחצי
לא מזמן, חודש ומשהו בערך
ברגע שהאקסית נפרדה ממני, אחרי שבוע בערך
אבל יש לי דיסתמיה אז הוא גם יחזור מתישהו
ברגע שהאקסית נפרדה ממני, אחרי שבוע בערך
אבל יש לי דיסתמיה אז הוא גם יחזור מתישהו
לי לא היה.
אבל לחברה שהיא כמו אחותי בגילאים האלו של תחילת ההתבגרות היה דיכאון די קשה מלווה בכל מני פגיעות עצמיות וכו'.
לפי איך שראיתי את זה זה התחיל להשתפר באיזשהו שלב בחטיבה (עם הרבה עזרה מקצועית) ובכיתה י לפי איך שאני יודעת היא די יצאה מזה, והתחילה לחיות את החיים, עדיין מתמודדת אבל זה כבר לא שולט בה.
בכל הזמן שהכרתי אותה היה לה את הלב הכי טוב וטהור, מגיל 7 ועד גיל 16(עכשיו).
אני יודעת שהיא לא תראה את זה אז לא אכפת לי לחשוף את שמה. נויה אני אוהבת אותך וגאה בך
אבל לחברה שהיא כמו אחותי בגילאים האלו של תחילת ההתבגרות היה דיכאון די קשה מלווה בכל מני פגיעות עצמיות וכו'.
לפי איך שראיתי את זה זה התחיל להשתפר באיזשהו שלב בחטיבה (עם הרבה עזרה מקצועית) ובכיתה י לפי איך שאני יודעת היא די יצאה מזה, והתחילה לחיות את החיים, עדיין מתמודדת אבל זה כבר לא שולט בה.
בכל הזמן שהכרתי אותה היה לה את הלב הכי טוב וטהור, מגיל 7 ועד גיל 16(עכשיו).
אני יודעת שהיא לא תראה את זה אז לא אכפת לי לחשוף את שמה. נויה אני אוהבת אותך וגאה בך
אף פעם לא הפסיק, יש הפסקות פשוט, לפעמים יותר טוב לפעמים פחות
זה פשוט כבר נהיה דיכאון קליני הוא אף פעם לא נעלם
זה פשוט כבר נהיה דיכאון קליני הוא אף פעם לא נעלם
לא הפסיק
שואל השאלה:
וואו לא ציפיתי שיגיע לחמות
תודה לכל מי שענה זה עזר לי ממש
וואו לא ציפיתי שיגיע לחמות
תודה לכל מי שענה זה עזר לי ממש
אנונימית
הוא לעולם לא הפסיק
התחיל בסביבות גיל 5 וחצי ולא הפסיק
במקרה שלי הדיכאון ככל הנראה תורשתי ולא יעבור לצערי, אבל אני לומד לחיות איתו
במקרה שלי הדיכאון ככל הנראה תורשתי ולא יעבור לצערי, אבל אני לומד לחיות איתו
לא ממש הפסיק
זה בא והולך
זה בא והולך
מגיל 8 מאובחן זה לכול החיים יותר בטוב היום יחסית
תמיד יש עליות וירידות בחיים ודיכאון יכול להופיע בכל שלב בחיים.
החוכמה בדבר הזה זה שצריך לדעת איך להתנהל בדיכאון.
לא לתת לדיכאון להשתלט עלייך אלא להשתלט על הדיכאון.
אפשר ורצוי מדי פעם להוציא כאב ודמעות שהיו שמורים אצלך אבל אחרי שאת מוציאה אותם לא לאפשר להם לתפוס לך עוד זמן ומקום מהיום יום שלך.
החוכמה בדבר הזה זה שצריך לדעת איך להתנהל בדיכאון.
לא לתת לדיכאון להשתלט עלייך אלא להשתלט על הדיכאון.
אפשר ורצוי מדי פעם להוציא כאב ודמעות שהיו שמורים אצלך אבל אחרי שאת מוציאה אותם לא לאפשר להם לתפוס לך עוד זמן ומקום מהיום יום שלך.
קצת לפני גיל 15, עכשיו אני 16 וקצת ועדיין לא חזר לי. אני בטוחה שיחזור אני גם מרגישה אותו מגיע ומתרחק כל כמה זמן
דיכאון זה לא דבר שבהכרח מפסיק, תלוי מה יש לך. עדיף שתתיעצי עם איש מקצוע
זה לא יפסיק לעולם וההבנה של זה היא החלק הכי חשוב כדי להרגיע את זה.
זה פשוט ילך ויבוא כל הזמן
זה פשוט ילך ויבוא כל הזמן
דיכאון לא נעלם סתם ככה צרעך לטפל בו
מלחמה תמידית
עדיין לא הפסיק
התחיל כשהייתי בת 12
נגמר לפני שנה בערך
כשהייתי בת 17
לפעמים חוזר לתקופה
נגמר לפני שנה בערך
כשהייתי בת 17
לפעמים חוזר לתקופה
אובחנתי בגיל 9, בקרוב בת 21. לוקחת כדורים ומשתדלת לנהל אורח חיים נורמטיבי. עובדת משררה מלאה, לומדת לתואר
דיכאון יכול לעבור, אפשר להחלים מזה אבל יש גם דיכאון קליני שהוא פחות בר חלוף ולרוב לומדים לחיות לצידו בלי להקטין את עצמך. לתת לעצמך מקום אבל גם לדיכאון.
לומדים לחיות איתו
דיכאון יכול לעבור, אפשר להחלים מזה אבל יש גם דיכאון קליני שהוא פחות בר חלוף ולרוב לומדים לחיות לצידו בלי להקטין את עצמך. לתת לעצמך מקום אבל גם לדיכאון.
לומדים לחיות איתו
בכיתה ז' הייתי בודדה מאוד, כשסיימתי יסודי ועליתי ל-ז' ניסיתי להכיר, להתחבר לילדים וליצור חברתיות חדשות אבל פשוט לא הצלחתי. לא הצלחתי גם לישמור קשר עם חברים מהבית ספר יסודי שלי, נכנסתי לדיכאון מרוב הבדידות וזה המשיך לכיתה ח'. הציונים שלי היו תת-רמה, בקושי הגעתי לבית ספר, הייתי עובדת על אמא שלי שאני הולכת לבית ספר אבל בפועל הלכתי לגינה ישבתי שם 3-4 שעות והלכתי בחזרה הבייתה.
רק בכיתה ט' זה התחיל להישתפר, הלוואי שיכולתי להגיד שבכיתה ט' זה "הפסיק" אבל לא באמת, המצב פשוט נהייה יותר טוב מכיתות ז'-ח'. עכשיו אני בי"א וסבבה לי כרגע
רק בכיתה ט' זה התחיל להישתפר, הלוואי שיכולתי להגיד שבכיתה ט' זה "הפסיק" אבל לא באמת, המצב פשוט נהייה יותר טוב מכיתות ז'-ח'. עכשיו אני בי"א וסבבה לי כרגע
אנונימית
אני התחיל לי בגיל 10 בערך ואז עד איזה גיל 15 ואז עכשיו בגיל 17 עד גיל 23 הפסיק ממש לפני כמה חודשים
בכללי בדרך כלל הוא נחלש עם הזמן, אבל הוא נחלש דרמטית בעיקר כשמשיגים משהו שנותן תחושת משמעות חזקה, חום, ואהבה כגון הקמת משפחה וכו'..
אנונימי
בדיוק התחיל
לא הפסיק, מגיל 9 כרגע בת 16
אנונימית
מגיל 15 אני מדיכאון and- going strong
עם זאת, אם ראית big mouth , יש להם שם חתול דיכאון, ויש איזה חלק שאחת הדמויות הראשיות שמאוד בדיכאון והחתול. דיכאון שלה מאוד גדולה וענקית, ואז היא רואה את החתול דיכאון של הבן זוג שלה שהוא כזה גודל רגיל ואז היא שואלת אותו אז הוא אומר לה, אה כן אני דיכאוני פשוט למדתי לחיות עם זה ואנחנו חיים יחד, לפעמים יותר קשה אבל אני חיי עם זה
אז זה אני
עם זאת, אם ראית big mouth , יש להם שם חתול דיכאון, ויש איזה חלק שאחת הדמויות הראשיות שמאוד בדיכאון והחתול. דיכאון שלה מאוד גדולה וענקית, ואז היא רואה את החתול דיכאון של הבן זוג שלה שהוא כזה גודל רגיל ואז היא שואלת אותו אז הוא אומר לה, אה כן אני דיכאוני פשוט למדתי לחיות עם זה ואנחנו חיים יחד, לפעמים יותר קשה אבל אני חיי עם זה
אז זה אני
אני עדיין עןשה ריוואטשים לאוןנגליון אז כנראה שלא הפסיק
זה רק נהיה גרוע יותר
לא הפסיק וזה גם לא נראלי אפסיק לא אשקר, המצב במדינה פה נראה גורם לזה להיות יותר גרוע, אבל אני לא ממש במצב של "היי אני צריך עזרה" אני פשוט מבין שככה זה החיים כרגע, הכל קקה וזהו
לא הפסיק
אבל דועך מיום ליום
אבל דועך מיום ליום
התחיל בגיל 12/13 בערך היה הפוגה לתקופה לקראת גיל 18 והיה תקופה שזה חזר ואז הפסיק שוב
הכל בחיים זה תקופות והכל אפשר לעבור עם עבודה עצמית וטיפול פסיכולוגי
הכל בחיים זה תקופות והכל אפשר לעבור עם עבודה עצמית וטיפול פסיכולוגי
אני עדיין מחכה
באותו הנושא: