אני חודש וחצי לפני שחרור וקשה לי ברמות

תזכרי שזה עוד קצת ומבין אותך אני גם חצי שנה האחרונה שלי לפני השחרור הייתה נוראית. אבל תפסי משהו שיחזיק אותך. אם זה תחביב כמו אימון ונגינה וגם אולי חברים טובים. באמת תעשי שטויות

היי יקירה,
קוראת את המילים שלך, ונדמה שהתקופה הזו מרגישה לך ארוכה וכבדה כל כך...
יכול להיות שככל שהסוף מתקרב, הוא מרגיש כאילו הוא נמשך עד אינסוף ולא רואים את הסוף המיוחל..
נשמע שהתשישות כבר מציפה אותך, עד שכל הגעה לבסיס וכל עוד יום בתפקיד מרגישים כמו משא שקשה מאוד להמשיך לשאת. ואולי כשהכוחות הולכים ואוזלים, גם הדברים הקטנים שפעם היה אפשר להתמודד איתם, מרגישים פתאום גדולים ומכבידים הרבה יותר..

יקירתי, לא מובן מאליו שבחרת לשתף במה שעובר עלייך כאן במרחב. עצם זה שנתת מקום לתחושות האלה, אולי מספר על חלק בך שמבקש לא להישאר לבד עם כל העומס הזה.
אם תרגישי שנכון לך, יכול להיות שגם שיחה עם אדם שאת סומכת עליו, או עם גורם תמיכה במסגרת הצבא, תאפשר לך לא לשאת את כל המשא הזה לבד.
מזמינה אותך גם בחום לצ'אט התמיכה האנונימי של עמותת סה"ר. זהו מרחב בטוח ושקט, שבו אפשר לפרוק את מה שיושב על הלב, בקצב שלך.

בחיזוק :)
מתנדבת סה"ר.