אולי זו טעות לפרוש מהשנת שירות? ארוך אבל מי שיש לו כוח כנסו

הייתי שם 3 שבועות, הגעתי בעיקר כדיי להנות ולהיות משמעותית אבל ברוב העבודה שם אני מרגישה שמורחים אותי וכאילו סתם לא מצאו מה לעשות איתנו ואני עובדת חינם במקום שאני לא מרגישה בו שום סיפוק רק פרייארית שקמה ב5 בבוקר למיין גרעיני חיטה או ללכת לתקן בוקר בבית ספר בלי שום עבודה מוגדרת עם עוד 5 שינשינים 2 בנות שירות ו10 חיילים כאילו הם ממש יסתדרו בלעדיי מה אני עושה פה

גם חברתית מההתחלה היה לי קשה להתחבר למצוא את עצמי שם ואני לא אחת שמוותרת בטח לא על חברות שזה נבנה אבל לא מצאתי שם חברים ומי שדיי סמכתי עליה התנהגה אליי מסריח ודיברה אליי מאחורי הגב. ההתנהגות של הקומונה שלי הייתה דיי צבועה כלפיי והרגשתי את זה שאין לי שום תמיכה לא הייתי בדעות שלהם וכל מה שעשיתי הרגשתי שהם נגדי וכמה כבר אפשר לנסות זה פשוט לא היה זה

אז החלטתי שאני פורשת בלב שלם ובטוחה בהחלטה שלי, אבל בחג כולם שאלו איך הולך ואני אומרת אעע אז הם מנתחים את זה מה למה לא נהנת ואיך ונשבר לי לתרץ את עצמי כשאמרתי שאני פורשת אמרו לי (כמה פעמים) "מה עוד לא התחלת" וזה גורם לי לפקפק אולי אני יכולה לנסות יותר? כאילו זה כן בנה אותי למדתי דברים חדשים נפגשתי עם אוכלוסיות חדשות יצאתי מהבית למדתי על עצמי הרבה דברים ב3 שבועות האלה אבל גם למדתי שזה פחות מתאים לי ומבחינתי זה היה הכי בסדר גם כל החברות שלי אמרו לי לפרוש, אפילו אחת שביקרה אותי אמרה לי שההתנהלות שלהם רעילה כאילו זה לא רק בראש שלי.

אבל מחר אני קמה בבוקר ואין לי כלום, אין לי שמץ מה תאריך הגיוס שלי, עוד אין לי עבודה, זו הייתה התכנית שלי ועכשיו אין לי תכנית (חוץ מלעבוד עד הגיוס) אין לי איך להתפתח בזמן הזה כאילו מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו וזה עדיין הפיך אני עדיין יכולה לחזור לש"ש, עוד לא פרשתי רשמית (כתבתי לאחראית שאני רוצה לדבר איתה על פרישה והיא לא זמינה בשיט כאילו התכוונו לדבר בטלפון והיא לא פנויה אז אמרתי לה שתתקשר אליי כשתוכל ובינתיים מודיעה שלא אגיע שבוע הבא, שזה בעצם השבוע)

להישאר?