יש לי וויכוח עם חבר, מי לדעתכם צודק? (כשרות)

מה אכפת לך

את האמת שאני מכיר הרבה אנשים שהם ככה ובסוף שכל אחד יחיה איך שטוב לו
לא חושב שיש פה צודק \ לא צודק

זכותו לשמור באיזה רמה שהוא רוצה
אם יש אלוהים הוא מעריך כל השתדלות
חיה ותן לחיות מאמי

גם לי יש חברות כאלה, בסופו של דבר שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ומה שהוא מאמין בו
אולי זו ההשתדלות שהוא עושה
יש הרבה כמוהו

זה עדיין לא אותו דבר
אולי זה ספיציפית הוא כן רוצה לשמור

יכול להיות שכן חשוב לא כשרות במידה מסויימת אבל לא ממש

זה צביעות ודו פרצופיות אכן, אבל זה לא משנה, זו היא דוגמה יהודית, בן אדם לא יוכל להחליף משהו שהוא עשה מאז ילדות בכזאת קלות

לא עדיף שהוא יעשה כמה שהוא יכול?
אני מכיר הרבה שלא עושים הכל ועדיין לא יאכלו ציזבורגר עכשיו

יש לי חברות כאלו שלא שומרות את כל הדברים האלו אבל עדיין לא יגעו בפירות ים ובשר עם חלב
אבל מה זה משנה בסופו של דבר מה אכפת לך זה שלהם

יש אנשים שפשוט לא אוכלים בשר וחלב ביחד, בכל מקרה אין צודק ואין טועה, תניח לו, שכל אחד יעשה מה שבא לו.

לפי התורה הוא שומר כשרות.
לפי ה"תורה" שבעל פה הוא לא שומר.
תסיק מזה מה שבא לך

זה לא שחור או לבן, תראה את המעלה שאת זה הוא כן מוכן לשמור

יש המון מקרים כאלה
היתה איתי מישהי בעבודה שחילונית לגמרי, לא שבת לא לבוש לא ברכות לא כלום
אבל בתשעת הימים היא התעקשה לא לאכול בשר, למה? ככה
אני מניח שיש כאלה שמרגישים שאם יש משהו שיחסית קל להם לשמור הם יעדיפו לשמור עליו כי הם רוצים להרגיש שייכות לתרבות היהודית

כל אחד והגבולות שלו הוא שומר חלקית וזה זכותו

שואל השאלה:
דיי לקרוא לזה "השתדלות", זו פשוט צביעות.

דת היא מטרה עליונה, כלומר היא עולה על "אין לי כוח לברך לפני שאני אוכל".
אם אתה בוחר שאתה רוצה לשמור על הדת, אין דבר כזה לעשות חצי.

שואל השאלה:
ואותי זה מעצבן.

זה מוזר שהוא בוחר מה לשמור ומה לא לשמור

אתה לא תחליט מה זה השתדלות בשביל מישהו, ולכבד את הדת גם אם אתה לא מקיים אותה זה מעלה

תמשיך להתעצבן

תתעצבן כמה שבא לך
כל אחד ואיך שהדת ממוקמת בחיים שלו (או כל אחד ואיך שהחיים שלו ממוקמים בתוך הדת).
זו לא צביעות, למה אתה חושב שכן?

שואל השאלה:
^
זו צביעות כי הוא לא מסוגל לראות את הסתירה שהוא מקיים מכיוון שהוא נולד לתוך מציאות שבה "פשוט" לא אוכלים צ'יזבורגר, אבל כן אוכלים אוכל מבלי לברך.


שמירת הדת, בהגדרה, היא מטרה שעולה על נוחות.
לכן אם אתה שומר את הדת, אתה אמור עדיין לברך לפני שאתה אוכל, עדיין לשמור 6 שעות בין בשר לחלב, גם אם זה קשה.
כי הסיבה שאתה עושה את זה היא יותר עליונה מהאם נוח לך או לא.


כל ה"נוחות" הזאת נובעת מאיפה שבן אדם נולד. אם הוא נולד למשפחה חרדית, מסורתית או חילונית.
הנוחות הזאת היא בעצם "כמה אני יכול להרשות לעצמי שלא לשמור מצוות"


ונניח ואלוהים קיים (הוא לא), ושאלוהים לא ישלח מישהו לגהינום כי "הוא משתדל"
זה מאוד לא הגיוני שלאנשים שונים יהיה רמת נוחות שונה שנובעת מאיפה שהם נולדו. למה שאלוהים ישים אנשים שונים במשפחות שונות (חרדיות/מסורתיות/חילוניות).

לא צריך לייצג איזה אידיאליסטיות מוחלטת, בסוף אני מניח שגם אתה לא הולך 100 אחוז אחרי הדברים שאתה מאמין בהם וסוטה מהדרך כמו כולם. תכבד את הדרך שלו

^^שמירת הדת היא מטרה שעוקפת נוחות?
אני לא יכול לשמור דת כי זה נוח לי?
אני נולדתי במשפחה דתית. התרגלתי לשמור מצוות ברמה מסויימת כל חיי. האם אני מאמין בזה ב100 אחוז? לא נראלי. זה נע בין 50 ל90 אחוז אני מניח.
עכשיו זה שם אותי במקום ששמירה על מצוות לא במלואן פועלת לטובת הנוחיות שלי.

כל אחד וההשתדלות שלו.

שואל השאלה:
^^
אם אתה לא אוכל צ'יזבורגר כי אתה מאמין בכשרות, אבל בו-זמנית אתה לא מברך, לא שומר זמן בין בשר לחלב, לא מברך לפני שאתה אוכל, אז זו צביעות.

אז אותך זה מעצבן ובעיניך זה צבוע, אל תעשה אם זה אם זה ככ רע מבחינתך.
אבל זה לא פוגע באף אחד אחר, אז פשוט תניח לאנשים אחרים.

^^עדיין לא הבנתי למה לדעתך זו צביעות.
הגדרת את הדת בתור משהו שעוקף נוחות בהגדרה - אני לא מסכים איתך על ההגדרה הזאת. מאיפה הבאת אותה? למה אתה חושב שהיא נכונה?

כמו כן אני מסכים עם אחרים שאם זה מעצבן אותך זו בעיה שלך, אבל אני רוצה לפתח איתך דיון ענייני