למה חילוני שמתחזק הוא "חוזר בתשובה" אבל דתי/חרדי שהופך לחילוני הוא "יוצא בשאלה"?

מצא את התשובה ומתשאל את התשובה

חוזר בתשובה כי יש לו תשובה שיש אלוהים ויוצא בשאלה כי הוא כבר לא בטוח

כי לחוזר בתשובה הוא יוקיבל את התשובה שיש הכף" הוא כבר חא מחפש ויוצא בשאלה הוא בשאלה על קיום ה'

כי הביטויים האלו הגיעו מהציבור החרדי-דתי ולכן בעיניהם בן אדם שהופך לדתי הוא "חוזר בתשובה" ומצא את תשובותיו בעולם (את אלוהים) ומי שהופך לחילוני אז הוא "יוצא בשאלה" כי אין לו יותר תשובות לחיים האלו והוא חי בלי "הכוונה"

כי זו טרמינולוגיה שדתיים המציאו
באותה המידה בעולם החילוני קוראים לדתל"שים כאלו ש"השתחררו מהדת" ו "התפכחו"

זה לא עניין של פוזיציה
אדם שמתחזק מוצא תשובה עבור עצמו, תשובה בראות עיניו. אדם שנהפך חילוני מבחינתו ויתר על התשובה, הוא מתחיל לשאול שאלות ואין לו תשובה חלופית

המילה תשובה זהה למילה חזרה בעברית מקראית (אין את השורש ח.ז.ר בתנ"ך בשום מקרה חוץ מהחיה חזיר)

והיא שמשה בהקשר של התקרבות וחזרה לאלוהים (לא מלשון תשובה לשאלה אלא מלשון שיבה (כמו המילה "שב" או "השיב")

(אף פעם בתנ"ך זה לא נאמר כ"תשובה" אלא כ"שובה" או כ"שב" וכדומה כפועל)

כמו כל שפה העברית משתנית ובשלב מסוים אחרי שהמילה נהייתה פחות נפוצה המילה תשובה הפכה להיות ספיציפית לחזרה בתשובה, (הרבה בגלל ציטוטים מהתנ"ך שמדברים עליה כפועל ולא כתואר אבל יכולים להשמע למי שלא רגיל למילה כתואר)
והפועל תואר במילה המקבילה המאוחרת יותר חזרה.
(המילה חזרה זהה במשמעות שלה למילים שיבה ותשובה)

ונכנסו לשפה צמד המילים "חזרה בתשובה"

בגלל הדו משמעות של המילה תשובה כינו את התהליך ההפוך חזרה בשאלה, שניהם כבר ביטויים עצמאיים בשפה בלי תלות במסלול שלהם.

מאותר יותר נהיה מקובל יותר הכינוי יציאה בשאלה.