יש כאן אנשים שמרגישים שיש להם בהרבה דברים שני צדדים הפוכים בייחד?

לדוגמא: בחיצוניות יש כבדות ועצלות, אבל בפנימיות מרגישים שרק רוצים לעשות, ליזום, וליצור.

בחברה מיצד אחד רוצים להיות הרבה לבד, ומצד שני גם רוצים הרבה חברה גם כשלבד.

נגיד במסגרת, מצד אחד רוצים מסגרת להיות שם בתוך המסגרת, ומצד שני לא רוצים מסגרת אלא את המרחב החופשי.

יש כלכך הרבה דברים שאתה רוצה לעשות ואתה לא עושה, אתה לבד בחדר ויכול להתקשר לחבר ליצור איתו פרוייקט, ועם עוד חבר איזה יזמות, ויש כלכך הרבה דברים שניתן לעשות ואתה רוצה ובכל זאת אתה לא עושה.
זה בעיקר מה שמונע זה הפחד, הצורה של האינטרקציה החברתית והגישה, וצורך בהתמדה

מה שצריך זה לשלב, ובין האינטראקציה עם הלבד והצורך שלך, לאינטרקציה עם אנשים
ולנתב את הצד המנוגד לצד המשולב, ולצד המתאים והנכון לצורך