אני בן אדם רע אם איכשהו איבדתי את כל החברים שלי? אם אתם רוצים יש פירוט למה אבל זה ארוך.

היה לי עבר עם התקפי חרדה אשפוזים והפרעות אכילה. אבל זה לא השפיע על האופי שלי וההתנהלות עם החברים אבל כשחזרתי לבית ספר לא התייחסו אליי והייתי ממש שקופה. היו מתעלמים מהודעות שלי בקבוצה ולא באים לשום מפגש שאני יזמתי.
צוחקים על הציונים שלי ועוד הרבה דברים.
אף פעם אין מחמאות.
הקטע המביך הוא שהן יודעות שהן מנדות אותי ואז איזה מפגרת אומרת "יא מנודה" וצוחקת ואחרת באה אליי הביתה אומרת שהיא באה לישון אצלי אוכלת מבלגנת והולכת.
אחרי שאני אומרת שנפגעתי מהן הן הולכות ומרכלות עליי.
אז לקחתי צעד אחורה.
חבורה שנייה היינו במחנה ביחד היינו 4 בנות בחדר אני ועוד ילדה ועוד שתיים שלא בקבוצה שלנו. הייתי חולה אז הם עזבו את החדר לכמה ימים ואז השתיים חזרו והשלישית נטשה אותי ועברה לתמיד לחדר אחר והן כל הזמן הלכו לחדר אוכל בלי להודיע לי והלכו לטייל בלי להודיע לי ואני הייתי בהפסקות לבד, בחדר אוכל לבד, כל הזמן לבד ורבתי עם הילדה הזאת ואז התברר שהחדר הזה ריכלו עליי כל השבוע ובגלל זה הייתי לבד כל הזמן..
אז גם מהן ניתקתי קשר.
ועכשיו אמא שלי אומרת לי שזאת אשמתי.
אבל כולם מתנהגים אליי כמו חרא.
אני לא הוזה נכון?
באמת לא שיניתי שום דבר בסיפור זה באמת מה שהיה ועוד הוצאתי אותן טוב