אני מרגישה ממש לבד ושאין לי אף אחד

אם מה שהן עושות לא מספיק בעינייך אז הבעיה בך
תתחילי ללמוד להעריך שיש לך חברות בכלל
יש כאלה שאין להם אשכרה אף אחד, אפילו לא משפחה

שואל השאלה:
^למען האמת יש לי הפרעת אישיות גבולית אם תקרא על זה קצת תבין שאני לא שולטת במה שאני מרגישה ושאני אפילו מרגישה פי מליון ממה שאחרים מרגישים.

אוקיי.. אז תפני לפסיכולוג עם זה

שואל השאלה:
אם אין לך משהו טוב להגיד אל תגיד כלום

או!! hear me out
תביני שיש לך הפרעת אישיות ותביני שהמחשבות שלך מוטעות ושאת לא באמת לבד, ושזה ההפרעה מדברת מתוכך ומבודדת אותך
פתרתי לך את הבעיה

שואל השאלה:
אתה לא יודע אפילו כמה הודעה כזאת יכולה להשפיע על בן אדם

מקווה שתשפיע לטובה
ואם את צריכה עזרה אמיתית תפני לפסיכולוג, לא לסטיפס
אנחנו לא אנשי מקצוע פה ורובנו מתחת לגיל 16 בכלל ואנחנו לא יכולים לעזור לך עם הפרעת אישיות

שאלת מה לעשות עם עצמך? תתחילי להודות על מה שיש לך כל יום
זה לא מובן מאליו
תפסיקי לרדוף אחרי חברים שאת מתאכזבת מהם ותגידי תודה לחברות שמנסות להראות לך שאכפת להן כי לא לכולם יש חברות או חברים כאלה וזה באמת נדיר

.

קודם כל תתחילי בהבנה שזה לא בדיוק באשמתך. אדם יכול לקרוא את השאלה הזאת ולהסיק שהבעיה בך אני רוצה שלא תקשיבי לאותם אנשים אלא תקשיבי לי - זאת לא אשמתך, זאת ההפרעה שלך שלוקחת אחריות על חייך לצערי.
אני באמת חושבת שקורה שאנשים מוקפים באנשים אבל בכל זאת מרגישים לבד.
אני מכירה את ההרגשה הזאת מקרוב, כאילו אף פעם לא ארגיש מספיק אהובה ואני יודעת כמה זה דפוק.
את כן צריכה לדבר על זה עם אחת מהחברות או אפילו כל אחת מהחברות שאת סומכת עליהן, להסביר להן את הסיטואציה ושלמרות שאת לא מראה את זה, את מעריכה כל רגע שהן בחרו להיית איתך.
תנסי לחשוב על זה ככה - איזה סיבה יש להן לא לאהוב אותך מספיק? למה את חושבת שהן שם בשבילך אם לא כי הן אוהבות אותך?
אנשים בוחרים עם מי להתחבר והן בחרו בך להיות העוגן שלהן, אותך להעריך.. זה לא מובן מאליו.

אבל הבעיה באמת בה.. שתיקח אחריות על המחלה שלה במקום לברוח מזה ולנסות למצוא גורם חיצוני שאחראי למחשבות הלא מציאותיות האלה שמגיעות מתוך מחלה שיש אצלה

תתנחמי בשלוש חברות ותסתכלי ותראי שיש לך איתם כי יש כאילו שאין להם גם אף אחד

הכאב שלך מובן, אני מרגיש אותו, ואני מבין אותו.
בסופו של דבר זה הרגשה, לא בטוח שהיא מהסתכלות נכונה, אבל היא הרגשה.
כן יש לך חברות. אבל נעזוב לרגע.

ההמלצה שלי, ברגעים כאלה, לעשות שיחה עם אחד האנשים שאת מכירה, זה בסדר לשפוך את הכאב שלך.
אנשים שאוהבים אותך ישמחו לשמוע, וככה באמת יוקל לך.

יש משפט מפסוק ממשלי, שאומר שבזמן הקושי, תדברי על זה עם אחרים.
אל תשמרי בפנים.

קודם כל ממש כואב לי לקרוא שאת מרגישה ככה, כי נשמע שאת מרגישה מאוד לבד בתוך כל הדבר הזה, ולא רק במובן של כמה אנשים יש או אין סביבך. לפעמים בדידות בכלל לא קשורה לכמות החברים שיש לנו. אפשר להיות מוקפת באנשים, לדבר עם חברות ואפילו לדעת בשכל שיש אנשים שאוהבים אותנו, ועדייו להרגיש בפנים נורא לבד. כי לפעמים מה שחסר זו לא הנוכחוצ של אנשים אלא התחושה שמישהו באמת רואה אותך,מבין אותך, רוצה אותך לידו ושיש לך מקום בטוח אצל מישהי. וכשאת לא מרגישה את זה, זה יכול לכאוב גם אם מבחוץ כביכול את לא לבד

ובגלל זה אני גם לא רוצה להגיד לך אבל יש לך שתיים- שלוש חברות שאוהבות אותך, אז תתרכזי בהןכי אני מבינה שזה לא עובד ככה. את בעצמך יודעת שהן מנסות ושאכפת להן, ועדיין משהו בפנים נשאר חסר, ואני דווקא רוצה להבין איתך מה החוסר הזה ולא לבטל אותו.

איך השתייםשלוש חברות האלה מנסות להראות לך שהן אוהבות אותך ושאכפת להן? וכשהן עושות את הדברים האלה, איך זה מרגיש לך? זה כן עושה לך טוב ןאת כן מרגישה אהובה לידן, אבל זה פשוט לא מצליח להספיק מול כל הבדידות שאת מרגישה? או שאולי גם איתן את לא מרגישה את החיבור והקרבה שאת באמת מחפשת?

אני גם תוהה אם כיף לך איתן ואם אלה קשרים שאת באמת רוצה ושטוב לך בהם, או שאולי את מרגישה שאין לך כרגע מספיק אנשים אחרים ולכן את נשארת קרובה אליהן גם כשזה לא בדיוק הקשר שאת רוצה. אני לא שואלת את זה כדי לגרום לך לפקפק בחברות שלך, אלא כי אני באמת רוצה להבין מה חסר לך שם

וגם לגבי החברים שאת כל כך מנסה להתחבר אליהם וזה לא מצליח,מה יש דווקא בהם שאת מרגישה שאת רוצה כל כךך?מה שונה בהם מהאנשים שכבר נמצאים בחיים שלך? את מרגישה שאיתם יכול להיות לך חיבור יותר עמוק או שהם יותר מתאימים לך? או שאולי דווקא בגלל שאת לא מצליחה להתקרב אליהם, זה גורם לך לרצות אפילו יותר שהם יבחרו בך ויראו לך שהם רוצים אותך? כי אני יכולה להבין כמה כואב להשקיע שוב ושוב בניסיון להתקרב למישהי ולצאת עם התחושה שזה פשוט לא חוזר אלייך באותה צורה