רק אנשים שמבינים בבעיות נפשיות, דו-קוטביות, די-ראליזציה, וסכיזופרניה

אני חווה דיסוציאציה מורכבת, כולל דה ראליזציה ודה פרסונליזציה כרוני, ניתוק (כמו zoning out), הדבר הזה של הautopilot, וגם אמנזיה דיסוציאטיבית יומית. אצלי אישית אין אפיזודות, אני חווה את הדה ראליזציה ודה פרסונליזציה שלי כל הזמן, כולל כל הזמן.
החוזק של זה משתנה, לפעמים יותר לפעמים פחות, כשאני לחוצה זה יותר נגיד. אבל אני כל הזמן במצב של ניתוק גם בדה ראליזציה וגם בדה פרסונליזציה, זה התחיל בערך כשהייתי בת 11 (לפי מה שאני זוכרת, אבל הזיכרון שלי לא מאוד טוב אז זה יכול להיות גם לפני) והחמיר ככל שגדלתי וקיבלתי יותר מודעות. זה הגיע למצב שלהכריח את עצמי להיות "מחוברת למציאות" מרגיש כלכך לא נוח ולא טבעי, גורם לי ללחץ בגוף ואי נוחות ואני פשוט מייד רוצה לחזור להיות מנותקת.

חוץ מטראומה טריגרים שזה ברור, חרדה מחמירה בכללי את הדיסוציאציה שלי, מה שעוזר לי זה לנסות להירגע ולמצוא זמנים בהם אני מרגישה כמה שיותר בטוחה. הזמן שאני מרגישה בו הכי בטוחה זה בדרך כלל באמצע הלילה כשהכל שקט, אבל זה גם יכול להיות הזמן שאני הכי בחרדה אם קורה משהו שאני לא רוצה או לא מוכנה אליו ביום שלמחרת. בשביל להירגע אני אוהבת להקשיב למוזיקה, לראות סירטונים על נושאים שמעניינים אותי, לקרוא, וגם לכתוב על הרגשות שלי (ברור שמבחוץ ובצורה מנותקת מעצמי ומהחיים שלי חחח) עוזר לי מאוד.