מה אתם חושבים על זה

כתבתי בלשון נקבה כי היה לי יותר נוח ופוטנציאלית זה נכתב על דיספוריה מגדרית

שם: צרות גדולות יותר

קשה עלי האהוב, אך גדולות מאלה הצרות;
קשה עלי שמח, ומה לי ולשמחתי?
קשה עלי להתהוות, להיות לאשר אהיה,
והעולם כמנהגו, וצרותיו גדולות מצרתי.

ויש מוצא.
אך מעבר לו, צרות גדולות מאלה.

קשה עלי היות נוחה לבריות,
ולהרכין ראשי כאילו לא בער בי דבר;
קשה עלי לדעת כי אחמד, כי אחשק,
כי יש עין בעולם אשר תראני ותאמר: הנך.

וקשה מכולם להאמין ביעדי,
כי נכתב לי דבר מלפנים,
כי לא לשווא הביאני האל עד הלום.

ויש מוצא.
אוי, המוצא הוא הפתח
אשר מעבר לו צרותי הגדולות.

ומה אם כל אלה אינם אלא בראשי?
ובחוץ, העולם האמיתי מחכה לי,
פרוש כשדה לפני הבוקר,
ואין שם לא חרב ולא דין?

או שמא סמאל עומד על הסף,
ידו על המזוזה,
וממתין לי מיום היוולדי,
מחריש, מחייך,
מחכה להשמיד?

לא סוף הוא זה,
ואף לא ראשית.
אולי רק סוף הראשית,
וראשיתו של סיפור אשר טרם נכתב.

מה יהא עליו?
טוב או רע,
ששון או יגון,
נשגב או טמא?
האם לידה היא או חטא?
האם אני באה אל עצמי,
או נמלטת ממנה?

ואשא עיני אל השמים
ואומר:

אלוהי,
למה אני

אך הלא יש
צרות גדולות מאלה