5 תשובות
אוקיי, ומה השאלה?
פשוט תלכי לטיפול במקום לאבחן לאנשים הפרעות נפשיות.
פשוט תלכי לטיפול במקום לאבחן לאנשים הפרעות נפשיות.
לא חושבת שהיא חולת נפש.
זה מאוד מעניין.
האמת אני חושבת שיש פה משהו יותר עמוק
מסתם "אני מנתחת אנשים".
אולי המח שלך לא אוהב להשאיר אנשים כunknown, אז הוא לוקח פירורים של מידע ובונה מהם סיפור חיים שלם של אדם.
זו יכולה להיות אינטואיציה מאוד מפותחת וחזקה אבל יש לזה מלכודת.
כי ברגע שנוצר סיפור, המוח מתחיל לחפש דברים שיאשרו אותו.
ואז את כבר לא רואה אדם אלא את האדם דרך הסיפור שבנית עליו.
דווקא לא הייתי מנסה להלחם בזה.
כשעולה לך בראש "יש לו פוסט טראומה" להשלים את המשפט ב"או שהוא פשוט דיבר בצורה מסוימת שגרמה לי לחשוב ככה".
יכול להיות שלאותו אדם יש פוסט טראומה, יש סיכויים, אבל כנראה שזו פשוט פרשנות שלך להתנהגות מסוימת שלו.
ותני לי קצת להיות פחות מנומסת, יכול להיות שזה פשוט ניחוש שלך.
אז אל תקחי את מה שהמח שלך בונה על האדם כעובדה.
ואני יודעת שזה יהיה קשה בהתחלה, כי המח שלך כנראה עושה את זה "על אוטומט".
אבל אם תצמידי לכל "ניחוש" כזה את האמת היחידה שיש לך על הסיטואציה- שזו סך הכל פרשנות של המח שלך- כנראה שעם הזמן זה
ישתפר ויתמנן.
ועוד משהו, לגבי זה שאת מתחברת לאנשים דרך הסיפור שהמח שלך בונה
זה מאוד מעניין אותי, אשמח אם תפרטי על זה יותר.
חשבת על זה שאולי את מתאהבת לפעמים בפענוח של אנשים יותר מאשר בהיכרות איתם?
לא יודעת, הפער בין השניים מאוד משמעותי.
זה מאוד מעניין.
האמת אני חושבת שיש פה משהו יותר עמוק
מסתם "אני מנתחת אנשים".
אולי המח שלך לא אוהב להשאיר אנשים כunknown, אז הוא לוקח פירורים של מידע ובונה מהם סיפור חיים שלם של אדם.
זו יכולה להיות אינטואיציה מאוד מפותחת וחזקה אבל יש לזה מלכודת.
כי ברגע שנוצר סיפור, המוח מתחיל לחפש דברים שיאשרו אותו.
ואז את כבר לא רואה אדם אלא את האדם דרך הסיפור שבנית עליו.
דווקא לא הייתי מנסה להלחם בזה.
כשעולה לך בראש "יש לו פוסט טראומה" להשלים את המשפט ב"או שהוא פשוט דיבר בצורה מסוימת שגרמה לי לחשוב ככה".
יכול להיות שלאותו אדם יש פוסט טראומה, יש סיכויים, אבל כנראה שזו פשוט פרשנות שלך להתנהגות מסוימת שלו.
ותני לי קצת להיות פחות מנומסת, יכול להיות שזה פשוט ניחוש שלך.
אז אל תקחי את מה שהמח שלך בונה על האדם כעובדה.
ואני יודעת שזה יהיה קשה בהתחלה, כי המח שלך כנראה עושה את זה "על אוטומט".
אבל אם תצמידי לכל "ניחוש" כזה את האמת היחידה שיש לך על הסיטואציה- שזו סך הכל פרשנות של המח שלך- כנראה שעם הזמן זה
ישתפר ויתמנן.
ועוד משהו, לגבי זה שאת מתחברת לאנשים דרך הסיפור שהמח שלך בונה
זה מאוד מעניין אותי, אשמח אם תפרטי על זה יותר.
חשבת על זה שאולי את מתאהבת לפעמים בפענוח של אנשים יותר מאשר בהיכרות איתם?
לא יודעת, הפער בין השניים מאוד משמעותי.
את מאוד רגישה לניואנסים ולשפת גוף, יש לך אינטליגנציה רגשית גבוהה ואינטואיציה חדה. זה מה שאני יכולה לומר עלייך.
אבל. אם זה מעיק עלייך, גורם לך לעומס מחשבתי ולאי שקט וערנות יתר לאחרים, ופוגע לך בקשרים ושואב ממך אנרגיה, זה אומר שאת צריכה קצת להרפות.
תנסי להתמקד בעצמך בסיטואציות חברתיות, לא לחשב את מה שהאדם מולך.
אם המוח כבר בונה סיפור שלם, תעצרי רגע ותגידי- אוקיי. זה רק השערה. אני לא באמת יודעת. זה מאוד מרגיע ושולח למוח אות שאפשר להרפות.
אבל. אם זה מעיק עלייך, גורם לך לעומס מחשבתי ולאי שקט וערנות יתר לאחרים, ופוגע לך בקשרים ושואב ממך אנרגיה, זה אומר שאת צריכה קצת להרפות.
תנסי להתמקד בעצמך בסיטואציות חברתיות, לא לחשב את מה שהאדם מולך.
אם המוח כבר בונה סיפור שלם, תעצרי רגע ותגידי- אוקיי. זה רק השערה. אני לא באמת יודעת. זה מאוד מרגיע ושולח למוח אות שאפשר להרפות.
אני אהיה כנה זה דיי מגניב לדעתי וגם אני אוהבת לבנות סיפור לאנשים בתוך הראש, אבל לא בהכרח אבחנה פסיכיאטרית כזו או אחרת
מה שכן לא היה צורך להוסיף כזה הרבה "..."
מה שכן לא היה צורך להוסיף כזה הרבה "..."
למעשה בחצויי מוח שבהם החצי האחש לא התערב כלל במעשי בחצי האחר ואפילו לר לא ידע על קיומם, הוא עדיין נותן תמיד הסבר הגיוני יחסית למה הוא עשה זאת, למרות שהוא לא עשה זאת, כי הוא בטוח שהוא עשה זאת.
זה מושג שנקרא justifications- הצדקה או הצטדקות, לנסות להצדיק את המעשים שלנו בצורה רציונלית לגמרי, גם אם בכלל לא עשינו אותם.
(וזה כנראה המילה שקארל פופר הכי אוהב לפי כמות הפעמים שהוא מזכיר אותה בספריו, והוא עושה לכך justified בטענה שהוא שונא את הדבר הזה. כמובן שזה [כנראה] בצחוק).
דוגמה נוספת לכך היא כשנתנו לקופים לצייר ציורים (כזכור לי במאה ה17) ונתנו למלומדים לתץ ציון לציורים מבלי שאמרו להם שקופים ציירוהם, רובם נתנו להם ציונים יותר גבוהים ממה שהם נתנו לבני אדם, ואף לאחר שגילו שקוף צייר את זה, כמחצית מהם לא חזרו בהם ונשארו בדעתם שזה אומנות שאין כמותה.
אם כך, נמצא שהמוח שלנו מומחה בלהמציא סיפורים שלמים, היסטוריות שלמות בבין רגע, ואפילו באופן שיכול לשכנע אחרים ולא רק אותנו, הצדקה אפילו מסוגלת לעקוף לוגיקה (זו למעשה אחד הטענות שמערערות את הלוגיקה כדבר אובייקטיבי, שהיא למעשה רק כלי רטורי לשכנוע אחרים ולא כלי לבירור המציאות או האמת), פשוט צריך להביא למוח את הטריגר שיגרום לו לכך.
[אמנם יש מצב מאידך שזה נובע מקריאת יותר מדי ספרים מסוגת סיפורת, שבה אנשים (מצד עצמם אן מצד הכותב) מתרגלים לדמיין במוחם סיפור שלם לדמויות שבקושי ניתן עליהם מידע, ולהתאים אותו בהמשך למידע המתווסף].
כמובן שיכולות להיות סיבות נוספות, ויש סיכוי שדיברתי שטויות והראיות שהבאתי אינם ראיות בהבנה של אלמנטים מסויימים בהם שלא ידועים לי, אמנם כתבתי כפי מה שהייתי חושב מדעתי.
זה מושג שנקרא justifications- הצדקה או הצטדקות, לנסות להצדיק את המעשים שלנו בצורה רציונלית לגמרי, גם אם בכלל לא עשינו אותם.
(וזה כנראה המילה שקארל פופר הכי אוהב לפי כמות הפעמים שהוא מזכיר אותה בספריו, והוא עושה לכך justified בטענה שהוא שונא את הדבר הזה. כמובן שזה [כנראה] בצחוק).
דוגמה נוספת לכך היא כשנתנו לקופים לצייר ציורים (כזכור לי במאה ה17) ונתנו למלומדים לתץ ציון לציורים מבלי שאמרו להם שקופים ציירוהם, רובם נתנו להם ציונים יותר גבוהים ממה שהם נתנו לבני אדם, ואף לאחר שגילו שקוף צייר את זה, כמחצית מהם לא חזרו בהם ונשארו בדעתם שזה אומנות שאין כמותה.
אם כך, נמצא שהמוח שלנו מומחה בלהמציא סיפורים שלמים, היסטוריות שלמות בבין רגע, ואפילו באופן שיכול לשכנע אחרים ולא רק אותנו, הצדקה אפילו מסוגלת לעקוף לוגיקה (זו למעשה אחד הטענות שמערערות את הלוגיקה כדבר אובייקטיבי, שהיא למעשה רק כלי רטורי לשכנוע אחרים ולא כלי לבירור המציאות או האמת), פשוט צריך להביא למוח את הטריגר שיגרום לו לכך.
[אמנם יש מצב מאידך שזה נובע מקריאת יותר מדי ספרים מסוגת סיפורת, שבה אנשים (מצד עצמם אן מצד הכותב) מתרגלים לדמיין במוחם סיפור שלם לדמויות שבקושי ניתן עליהם מידע, ולהתאים אותו בהמשך למידע המתווסף].
כמובן שיכולות להיות סיבות נוספות, ויש סיכוי שדיברתי שטויות והראיות שהבאתי אינם ראיות בהבנה של אלמנטים מסויימים בהם שלא ידועים לי, אמנם כתבתי כפי מה שהייתי חושב מדעתי.
באותו הנושא: