למה בישראל כשאנשים מגיעים לעמדות השפעה, נחשפים למידע מסווג ול"תמונה הגדולה", הם נהיים פחות ימנים בטחונית ומדינית?

כי מדובר באנשי צבא שראו הכל ואיבדו המון המון אנשים והם לא רוצים שזה יקרה עוד, לא שאכפת להם מהצד השני אלא הם מבינים שלהמשיך להילחם ולהילחם לא מביא לשום תוצאה ואף אחד לא יודע בדרג המדיני מה הכי נכון ומה לא וגם הם מפחדים מצו מעצר בינלאומי פחד מוות.
לוותר על שטחים כבר הוכח כרעיון גרוע קרי 7/10 שזה תוצאה של ויתור על שטחים.
בגין היה ימני, תמך בארץ ישראל השלמה אבל לוותר על סיני שזה שטח שכבשנו ולא באמת הייתה לו חשיבות אסטרטגית זה משהו שגם האדם הכי ימני יסכים שצריך להיעשות וגם השגנו שלום עם המדינה הערבית הכי חזקה, זה שלום שנובע מכוח ועוצמה.
עם הפלסטינים לא יהיה שלום כי המנהיגים שלהם תמיד ינסו להשמיד אותנו והם עצמם כעם לא רוצים שלום ורואים בנו ככוח כובש שיש לגרש/להשמיד.
הם לא מדברים על איו"ש, אלא על כל שטחי ישראל כולל השטחים הריבונים כמו תל אביב, חיפה, באר שבע, אילת וכו' וגם רק הם ואיראן הם היחידים מהעולם המוסלמי שרוצה להשמיד את ישראל, שאר המדינות לא

לדעתי העניין הוא לא בסודות כלשהם או דבר דומה, אלא פשוט באופי ניהול המדינה או חלקים ממנה.
קודם כל, זוהי מעין כלכלה, היא דומה לכלכלה בכך שעלינו לחשוב על תמריצים ועל חלוקת משאבים המצויים בצמצום ושיש בהם שימושים חלופיים, ושונה מכלכלה בכך שיש בה מטרה שונה אליה יש להגיע, והיא טובת רוב האזרחים השייכים לארץ תוך ניצול המשאבים לכך.
כלכלה ידועה מאז ומעולם כ "המדע הקודר", מכיוון שיש לה נטייה להרוס חלומות של בני אדם, וסביר להניח שאדם שיימצא בתפקיד מדיני כזה או אחר יגלה על הרבה מחלומותיו שהם אינם ברי מימוש בפועל או שהמציאות מוכיחה מעט אחרת.