אנשים שיש להם הורים קשים תכנסו.

אני מבין אותך לגמרי. גם אני עובר משהן דומה. זה ממש מגעיל כשזה ככה... אבל אני לא יודע מה אפשר לעשות.

בואי לפרטי

יש לי הורים מאוד קשים אז אני מבינה לליבך.
אספר על עצמי שהייתה לי מלחמה לא קלה עם ההורים שלי על שנה הבאה, כי אני רציתי לעשות משהו אחד, בעוד שהם רצו שאעשה משהו אחר. נשמע פשוט? אוליי. אבל הם לקחו את זה מאוד קשה, לא דיברו איתי כמה ימים ובאמת היינו בדיס תקופה ארוכה. אני לא אפרט כי זה לא רלוונטי, אבל מה שאני מנסה לומר זה שבעיניים שלי עם הורים קשוחים אין איך לדלג על שלב הריב של השחרור שליטה או השינוי גישה. לא שאני מעודדת את זה חלילה, אבל אני מרגישה שאם זה לא יקרה בגיל 15, זה יקרה בגיל 18, ואם לא ב18 אז ב22 וכן הלאה. ברוך הת אחרי כל התקופה הזאת הם הבינו, קיבלו ושיפרו, ובאותה מידה גם אני. משהו השתנה אבל גם לא השתנה (השתנה לטובה כמובן).

בשורה תחתונה, תדברי איתם. תספרי את כל מה שכתבת לנו. תספרי להם איך את מרגישה בנוגע לתגובות שלהם, האיומים, התחושה שלא מבינים אותך וכו. בייחוד האיום על הכלב שלך שהכי מחזיק אותך. לי זה נשמע שאת נשמעת נבגדת או כעוסה - אם כן, תוסיפי גם את זה.
את יכולה לכתוב להם את זה אם יותר נוח לך, לדעתי זה גם יותר עדיף כי ככה לא תפספסי פרטים וגם אין מצב שהם יפסיקו לקרוא באמצע. בפעם הראשונה יש מצב שהם יזלזלו ולא יבינו עד הסוף, אבל בפעם השנייה והשלישית הם יתחילו לחשוב על זה ויבינו שכנראה יש משהו שהם צריכים לשנות בגישה שלהם.
אני באמת מאמינה שההתנהלות שלהם נובעת מהרגל כי ככה גם ההורים שלהם היו או משהו בסגנון, אבל זה רק אומר שהם אוהבים אותך.
ובדיוק בגלל זה תהיי בטוחה שלמילים שלך יש השפעה ענקית עליהם. אז תשפכי את שעל ליבך ותני להם את הזמן להפנים את זה.
ואם את 17 אז אוטוטו את מגיעה לשלב השירות (צבאי/לאומי ועוד אופציות שתשמעי עליהן בקרוב) ככה שזאת תהיה תקופה די ארוכה שתתרחקי מהבית וההורים שלך ירפו הרבה יותר.
אם תצטרכי דבר נוסף, מוזמנת לכתוב לי בכל זמן!

מבינה אותך לגמרי קשה לכבד אותם ברגע שהם עצבנים ועל הטרף
אימא שלי למשל מקללת אותי כל פעם שהיא עצבנית ועד השנה אחרונה חשבתי שזה נורמלי
אבל עם הזמן התחלתי להסתכל על זה מהצד בזמן שהיא מתייחסת עליי יפה ואני מבינה שלפעמים אני גם מי שמתנהגת רע