אני שוקל להכניס את עצמי לאישפוז פסיכיאטרי... (פריקה?)

לאחרונה אני לא הכי בטוב, מתפוצץ על אנשים בלי סיבה, מתנהג בצורה כלכך דוחה, ואני פשוט פוגע במלא אנשים ודורך על מלא אנשים רק כדי שלי יהיה יותר טוב.
לפני כמה ימים בערך צעקתי על אח שלי המאומץ שאני שונא אותו ושיעוף כבר מהבית ושלא אכפת לי ממנו ושימות ודברים כאלו, (הוא בן 9)
לפני חצי שעה אבא שלי עשה לי שיחה על זה והוא סיים עם המשפט "אתה חולה נפש".
אני מודע לזה שאני חולה נפש, ולא לא איך שאתם חושבים, אני מאובחן עם הפרעת אישיות גבולית, 2 סוגי דיכאון, בעיות עצבים, ועוד כמה דברים, אני מודע לזה שיש לי בעיות נפשיות, וזה בסדר, אני מטפל בעצמי בדרך כזאת או אחרת, אבל אבא שלי לא חושב שאני מטפל בעצמי הוא אמר לי שאם אני אמשיך להתעצבן על סתם דברים אני עף מהבית, עכשיו זה לא בשליטתי. אני לא שולט על זה, והוא לא מסוגל להבין את זה כי הוא אף פעם לא התמודד עם זה.
אני מקבל קצבה מביטוח לאומי, אני עובד בשתי עבודות, התחלתי לעבוד בגיל 9. בחיים לא ביקשתי מההורים שלי עזרה וגם עכשיו אני לא מבקש מהם עזרה, אני רק רוצה שהם יבינו אותי במקום לצעוק עליי ולכעוס עליי כל הזמן, כי זה כלכך קשה לפעמים לחיות בבית עם אנשים שלא מבינים אותי, שלא יודעים מה אני עובר, זה קשה. והם לא מבינים את זה, והם ממשיכים לצעוק, ולהציק ולגרום לי להתעצבן כי זה מצחיק אותם. זה לא מצחיק אותי, כל פעם שאני מתעצבן על סתם דברים מתחיל לי התקף חרדה ואני יותר קרוב להתקף לב מאשר מה שהם קרובים. ההורים שלי בני 50, אני בן 19,וכמעט עברתי לפני שנה התקף לב מעצבים.
אין לי כוחות כבר, ולא אני לא עומד להתאבד, אני רק צריך שמישהו יבין אותי, ואם זה אומר לסגור את עצמי במוסד פסיכיאטרי אז אני אעשה את זה. כי אין לי אף ברירה אחרת.