היי, יש לי מאניה דיפרסיה וכתבתי סוג של ראפ (לא מסויים). מה דעתכם עליו עד כה?

אף אחד לא מבין, אף אחד לא יודע,
כמה קשה לחיות עם מאניה דיפרסיה.
כל אחד אומר שהוא כאן בשבילך,
אבל איפה אתה כשאני צריך עזרה?
אתה עוזב אותי זרוק על הרצפה הקרה
אני צריך עזרה, אני צריך עזרה!

כותב וחותך, כותב וחותך
ילד סנטר! הם צועקים
כותב וחותך, כותב וחותך
ילד סנטר! ואז הם שותקים.

יום שמח, יום עצוב, זה לא כל הסיפור.
אני גאון, רוצה למות. הכל מרגיש שבור.
אני לא מבין איפה ומה המציאות
היא תמונה מטושטשת בראשי
שנעלמת בטעות.