אני מבואס מאוד מהמצב שלי בחיים ולא ממש רואה תקווה

אז אני בן 18, סיימתי יב ואני שנה הבאה הולך לעתודה טכנולוגית לפני הצבא.
אני מאוד מתוסכל מהמצב שלי בחיים מהרבה בחינות. שיהיה ברור, אני לא סובל מדיכאון או משהו כזה, יש לי מספיק חברים טובים ומשפחה וכל זה (חשוב לי להדגיש את זה שלא יחשבו שאני מסכן או שאני חס וחלילה במצב מסוכן). אבל יש לי ביטחון עצמי מאוד מאוד נמוך ואני לא מסוגל לקיים קשרים עם אנשים שהם לא החברים הקרובים שלי. זה ברמה שאני הרבה פעמים חושב שאני אולי טיפה על הרצף.
אין משהו שאני מוכשר בו בצורה מיוחדת, אני לא מרוצה מאיך שאני נראה, אני נמוך, אני מאוד חסר קריזמה ואני באמת לא עושה כרגע משהו משמעותי עם החיים שלי. בכל הדברים האלה אני מנסה כל הזמן לחשוב איך להשתפר אבל אני פשוט לא יודע איך ואני לא רואה ממש תקווה.

הדבר שאני חושב עליו הכי הרבה לאחרונה זה שאני לא מצליח לדמיין את עצמי מתחיל עם מישהי ונכנס לזוגיות איתה, גם בגלל שאני ביישן מידי וגם כי אני לא חושב שיש סיבה שמישהי תרצה לצאת איתי במצב הנוכחי שלי.
עד השנה גם החברים שלי עוד לא נכנסו לעולם של הזוגיות אז לפחות לא הרגשתי בודד וחשבתי שאולי זה נורמלי אבל בשנה האחרונה אני רואה שרובם מתחילים עם בנות ומנסים וחלקם בזוגיות ובינתיים אני לא מצליח לדמיין את עצמי מתחיל עם מישהי, ואני באמת כבר מפחד ברצינות שאני אגיע לאיזה גיל 25 בלי שהתנשקתי אפילו.

מעניין אותי אם יש עוד אנשים שיכולים להזדהות או לעזור ואם כן אשמח לדבר