5 תשובות
1. תפני לטיפול
2. תתחילי לעשות ספורט, זה באמת עוזר
2. תתחילי לעשות ספורט, זה באמת עוזר
זה לא אומר שאת משוגעת
את בוכה סתם אבל יש לך מלא דברים שמשפיעים על המצב הנפשי שלך והדרך להוציא אותם זה דרך בכי בלי שאת מבינה בכלל, אף אחד לא בוכה סתם
את מדברת לעצמך כי את מרגישה שאף אחד לא באמת מקשיב לך חוץ ממך
אבל לכי לפסיכולוג זה נשמע שאת צריכה עזרה חיצונית
את בוכה סתם אבל יש לך מלא דברים שמשפיעים על המצב הנפשי שלך והדרך להוציא אותם זה דרך בכי בלי שאת מבינה בכלל, אף אחד לא בוכה סתם
את מדברת לעצמך כי את מרגישה שאף אחד לא באמת מקשיב לך חוץ ממך
אבל לכי לפסיכולוג זה נשמע שאת צריכה עזרה חיצונית
אנונימית
מוזמנת לפרוק
הגיוני להרגיש ככה
כדאי לך ללכת לאבחון זה יתן לך הקלה, תביני עם מה את מתמודדת ותקבלי טיפול מתאים.
אני יכולה להגיד לך שאני שמחה שהלכתי לאבחון, לפני זה לא הבנתי מה דפוק בי
כדאי לך ללכת לאבחון זה יתן לך הקלה, תביני עם מה את מתמודדת ותקבלי טיפול מתאים.
אני יכולה להגיד לך שאני שמחה שהלכתי לאבחון, לפני זה לא הבנתי מה דפוק בי
היי לך,
במעט מלים שכתבת, ובשאלה שאת שואלת, שומעת היטב את הרגשות שמציפים אותך ואולי אף מערערים לך את הבטחון בעצמך....
זה נשמע מטריד ואולי גם מטלטל להרגיש שהמצב הנפשי מכביד כל כך, עד שהדמעות, הדיבור העצמי והמחשבות הסוערות פשוט מתפרצים החוצה.
מתארת לי שזה יכול אולי גם להרגיש בודדה, התחושה הזו שכשכואב לך וקשה לך כל כך בפנים, את נשארת עם הכאב הזה לבד ומרגישה שאין מי שיהיה שם בשבילך או יושיט יד.
עצם הכתיבה והיכולת לנסח את מה שיושב בפנים, גם כשזה מרגיש כבד ומציף, היא צעד ראשון שיכול קצת להקל על העומס, ולא מובן מאליו שבחרת לכתוב כאן. מתארת לי שזה דורש אומץ וכח.
אולי תוכלי לחשוב על מישהו או מישהי בסביבתך הקרובה, שמכיר אותך מקרוב, שתוכלי לשתף בתחושות שלך, אדם שתרגישי שאת יכולה לשתף מבלי שישפוט אותך. לפעמים עצם השיתוף, יכול לעזור.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך, בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
שלך,
במעט מלים שכתבת, ובשאלה שאת שואלת, שומעת היטב את הרגשות שמציפים אותך ואולי אף מערערים לך את הבטחון בעצמך....
זה נשמע מטריד ואולי גם מטלטל להרגיש שהמצב הנפשי מכביד כל כך, עד שהדמעות, הדיבור העצמי והמחשבות הסוערות פשוט מתפרצים החוצה.
מתארת לי שזה יכול אולי גם להרגיש בודדה, התחושה הזו שכשכואב לך וקשה לך כל כך בפנים, את נשארת עם הכאב הזה לבד ומרגישה שאין מי שיהיה שם בשבילך או יושיט יד.
עצם הכתיבה והיכולת לנסח את מה שיושב בפנים, גם כשזה מרגיש כבד ומציף, היא צעד ראשון שיכול קצת להקל על העומס, ולא מובן מאליו שבחרת לכתוב כאן. מתארת לי שזה דורש אומץ וכח.
אולי תוכלי לחשוב על מישהו או מישהי בסביבתך הקרובה, שמכיר אותך מקרוב, שתוכלי לשתף בתחושות שלך, אדם שתרגישי שאת יכולה לשתף מבלי שישפוט אותך. לפעמים עצם השיתוף, יכול לעזור.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך, בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
שלך,
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: