אני באמת לא יכול יותר נפשית להיות בבית

שואל השאלה:
אני לא זה הבעיה רק מחכה ל18

שואל השאלה:
זה מה שאני עושה אבל אז זה גם מפריע לו אתה כול הזמן בחדר אתה לא עוזר אתה מפריע וחרטא כאלה

שואל השאלה:
ובנוסף לזה הוא גם כועס עליי שאני מנסה לעזור לו הוא רוצה למות הוא כול הזמן אומר את זה שאני מדבר עם אמא שלי שנדאג לו לטיפול הוא עדיין מתעצבן גם עליה ועכשיו לפני כמה ימים זה כבר היה מוגזם אני באמת על הגבול של להישבר נפשית אני לא יודע מה לעשות זה הבנאדם שהכי אהבתי אותו כול החיים והערצתי אותו ועכשיו בדיוק ההפך

שואל השאלה:
אני באמת שלא מנסה להיכנס איתו לכלום אפילו לא לריב הכי קטן גם כי אני יודע שזה מסכן אותו בריאותית וכי זה לא נעים לי זה אבא שלי בסופו של דבר

שואל השאלה:
היועצות וכול החרטא הזה לא באמת עוזר אני אקווה לטוב פשוט קשה לי ממש כבר לא יודע איך להגיב אני רק מנסה כמה שפחות להיות בבית וזה גם קשה בכול מקרה תודה רבה על העזרה וזה שהקשבת זה הכי מוערך בעולם

שואל השאלה:
אני תאמת פחות מכיר תאתר אני בן 17 משתמש בו אולי שבועיים בכולל בכול מקרה אמא שלי יודעת מהמצב לא איך אני מרגיש אני כן אשתף אותה תודה על העצה ומקווה לטוב בעזרת ה'

היי לך,
שומעת את העצב השזור במלים שלך, יחד עם הדאגה לאבא שלך. ניכרת בדברים שכתבת האכזבה מהשינוי ביחסים ביניכם... כאילו שהתרוממה מחיצה שמפריעה לתקשורת לזרום. אם הבנתי אותך נכון המתח בבית נוכח בגלל ענייני בריאות. משערת שהחשש ממה יביא איתו היום הבא יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר סבלנות ובאי שקט... יכולה לדמיין איך המחשבה על ההערה הלא נעימה שתזכה לה מציפה את המועקה שתופסת בגרון .
כמה לא מובן מאליו שבחרת לכתוב פה ולשתף. לא קל להישאר לבד עם המחשבות שרצות בראש. לעתים לדבר עם מישהו קרוב שסומכים עליו יכול להקל ולתת כלים להתמודד.
כמתנדבת בעמותת סה"ר, מזמינה אותך לצ'אט האנונימי שלנו - אפשר לדבר, לפרוק, לשתף. המתנדבים שלנו שם בשבילך. מצרפת את הקישור לצ'אט למקרה שתרצה ליצור קשר.

שלך,
מתנדבת סה"ר