היה לי ויכוח סוער עם אמא שלי, בנוגע ליחס לבורא.

לטענתה היא לא תעבוד בשבת כי ה' אמר שלא עובדים בשבת. אבל זה לא נכון! הוא אמר ששבת היא מנוחה ולכן מתוך הנגזרת הזו אני לא אעבוד ביום שבת. אין ציווי ולא תעבוד ביום שבת. יש ציווי לנוח בשבת, שמור את יום השבת לקדשו זה תקדש את השבת במנוחה שלך מימי החול.

"הוא אמר, הוא כעס", ככה הם תמיד מדברים הוא לא צריך להגיד לנו כל חוק וחוק, הוא נותן לנו אל המצווה וממנה אנחנו גוזרים את ההלכות מלבד הלכות מוסדיות שהוא הביא לנו באופן ישיר בבני נח ובמעמד הר סיני. כחלק מהשלמות האלוקית נברא מוחנו, הוא נברא בצלם, הוא לא אותו הדבר הוא בצלם. המוח תמיד שואף לשלמות כמו הבורא ולכן הבורא יודע שאם הוא אומר ששבת היא מנוחה אז לא עובדים, לא בגלל שהוא ציווה שאסור אלא בגלל שהוא אמר ששבת היא מנוחה.

אני חושב שזה זילות לייחס לבורא שלנו דברים כמו "הוא אמר, הוא כעס" זה דברים של בשר ודם, מושגים של בני האנוש ולא של הבורא, הוא לא יכול להגיד. כלומר הוא על טבעי הוא יכול להגיד ולהרגיש והכל, אבל הוא לא בן אדם ולכן ברא את המאפיינים האלו לאדם. כי האדם שונה ממנו ולא נגזר ממנו מלבד הרציונל ששואף לשלמותו.

אם היה מייחס לו ולאדם את אותם התכונות האדם היה יכול לברוא בעצמו ולהיות הבורא בעצמו. אבל האדם הוא לא הבורא, והבורא לא צריך להיות האדם.

מה אתם אומרים? מי טועה ומי צודק?