זה רק אני או גם אתם מרגישים? ( דתיים דוסים בלבד)

אני בעיקרון חרדי
אבל אבלות על משפה אין בעיה להיות בטלפון...
למה כאן אומרים שבעייתי?
וכן באבלוץ על משפחה את לא צמה לכן יותר קל לעשות את השאר מה את משווה

אני לא דוס, אני חוזר בתשובה, וצם ולא אכלתי בשר וכו', ואני מודה, הלוואי וזה היה ככה כל מה שאת אומרת ושגם אני אקיים את זה, זה קשה, משתדל לא להסיח את הדעת מנסה כמה שיותר להתחבר אומנם זה קשה לי אישית, אבל מבין אותך ומסכים איתך שיש כאלו שזה לא מעניין אותם בכלל ומחפשים הקלות

כן אבל זה מובן לי (חרדית לשעבר)
אנחנו חיים בתקופה קשה אנשים לא מסוגלים יותר להרגיש את העצב הזה

כן אבל איך אפשר להצטער כל שנה על משהו שאפילו לא חווית ואף אחד שאף אחד מכיר חווה

שואל השאלה:
הצפר המושלם^^^^

כמובן לקחתי את הדוגמא הזאת כהמחשה
כמובן שבאבילות על משפחה לא צמים אבל כאן מדובר על בית המקדש שנחרב בגלל המעשים שלנו אז לכן צריך לעשות חשבון נפש בלי הסחות דעת בשונה מבן משפחה שנפטר לא עלינו
מקווה שאתה מבין


וואלה אני מבינה את האנשים שאנחנו בכל מקרה בתקופה של מלחמות ושיעורי הדיכאון וכו
אבל כאילו להראות רצון כבוד משהו

כשיש יום השואה, יום הזיכון, השביעי לאוקטובר אז אנשים כן מכבדים אבל תשעה באב לא שבו נרצחו יותר מהשביעי ויותר מהשואה וזה בעצם השורש לכל הצרות של ימינו

לא דתייה וקל וחומר שלא דוסית אבל ארשה לעצמי להביע את דעתי (ואת כמובן מוזמנת לא לקרוא) מכיוון שאני מאוד מחוברת ליהדות וליום הזה בין היתר.

קודם כל ממה שאני רואה אנשים אפילו לא דתיים, או לפחות כלפי חוץ מאוד מנסים להשתדל להתחבר ליום, לדעתי את סתם מוציאה שם רע לעם שלנו..
תשמעי בסוף זה קשה לעזוב את הטלפון בצום 25 שעות ולקרוא על החורבן או עייניני דיומא, ואני מבינה את זה, הנה אני את ועוד רבים כמונו נמצאים פה ומעבירים את הזמן.
אבל אני מסתכלת למהות של האדם ורואה את ההשתדלות, אנשים היום לא כמו שהם נראים, צריך קצת להתעמק ולשים דגש על ההשתדלות.

רק היום הופעתי לשמוע מאנשים שהכי לא ציפיתי שהם וויתרו על הים, על בשרים, על משמרת בעבודה, שהם חיפשו חומר לקרוא.
ובסוף תביני שלא לכולם קל לצום ולעזוב מה שהם רגילים ביום - יום, לא כולם גדלו כמוך, קצת עיין טובה ועוד ביום כזה..

אני אדבר רק על עצמי אישית
אני גם את יום הזיכרון ויום השואה לא הייתי מסוגלת לעשות בעצב
כמובן שכיבדתי ולא יצאתי מהבית אבל לא מסוגלת נפשית להתמודד עם עצב מרוכז כזה
ואני בטוחה שיש עוד הרבה שמרגישים כמוני
לא לכבד את זה זה באמת לא בסדר אבל אין כלכך מה לעשות

צודקת.

כל אחד וההשתדלות שלו
אני מאוד מסכימה שלא צריך להסיח את הדעת מזה אלא להתחבר ולבכות ולהתאבל על החורבן וההרס
בע"ה שנזכה להתפלל כראוי ובאמת לרצות את הגאולה ולא רק לומר את זה כמשהו שטוח
גם אם קשה להתחבר, זה חשוב לעשות השתדלות

בידיוק מקודם קראתי קטע קצר של גלעד אלמליח הי"ד:

"אם קשה לך לפעמים להרגיש מה זה חסרון בית המקדש, תחשבי שבעצם כל חוסר או קושי או כאב שאת מרגישה בחיים הוא בגלל שאין בית מקדש. תנסי להפנות את כל התחושות האלה לאובדן בית המקדש, למציאות החסרה שלקב"ה אין בית. הכל מתחיל משם. וכל החוסרים יושלמו כשיהיה לו בית. הצום בא להזכיר לנו מאיפה כל הכאבים שלנו נובעים. ועל מה באמת אנחנו מתפללים, מציאות שלמה ומתוקנת זה ימי מקדש וגאולה."

מבינה ממש את התחושות שלך
הלב כואב לראות את האחים שלנו לא זוכרים את היום ולא מבינים את המשמעות שלו.
ואני באמת יודעת ומאמינה בלב שלם שכתבת את זה מתוך כאב אמיתי ורצון טהור שכולנו נזכור ונכבד ונבין.
אבל אני חושבת שההסתכלות שלך על כל זה לא נכונה
בסוף בית המקדש חרב על שנאת חינם אז איך את מתלוננת על האחים שלך? כל השתדלות הכי קטנה מבורכת וצריך לזכור שלא הכל נראה לעין ולא תמיד רואים בחוץ את מה שקורה בפנים.
ב"ה יש לנו עם מדהים!!
ולפחות אני הקטנה רואה איזה השתדלות עצומה עם ישראל עושה, ואני לגמרי רצינית אנשים חילוניים לגמרי מקפידים על לא לאכול בשר, אפילו צמיםם!!
רק היום הופתעתי לשמוע שמישהו שאני מכירה לא מתכוון לעבוד מחר וצם.
מי שנראה לנו הכי רחוק הוא בכלל יותר קרוב מאיתנו.
אנחנו לא צריכים לשפוט..
באמת שבשנים האחרונות רואים עלייה מטורפת במודעות, ברצון, באווירה, בהשתדלות של האנשים.
נכון שיש לנו עוד המון מה לתקן והמון לאן לשאוף
אבל אני לא חושבת שזה נכון להגיד שכולם מנסים להתרחק מהצום..
לכי לבתי כנסת בלילה ותראי אנשים צדיקים וטהורים שיושבים עד השעות הקטנות ואפילו עד הזריחה
ולומדים על החורבן, וכואבים את הכאב של אבות אבותינו, מנסים להרגיש טיפה מההרס.
אנחנו צריכים להתפלל כולנו להיות עם עין טובה שרואה תמיד את הטוב, שרואה תמיד את ההשתדלות והכוונה.
יש לנו מספיק מלחמות ומספיק פילוג, לא צריך לפלג עוד.
בע"ה שנזכה לאהוב כל אחד אהבת נפש, לראות את האחר, לראות את מעלתם ולא את חסרונם, להיות טוב, לראות את הטוב.
שנזכה לגאולה ולבניין בית המקדש.

לא צריך להחמיר וגם לא צריך להקל