אתם חושבים שזה יפה?

ושוב זה קורה הבדידות מגיעה
נותנת לך לחשוב שהיא עוזבת, ואז פתאום חוזרת, תופסת לך תבטן בלפיתה כואבת, מערפלת לך תמוח עם צעקה שואגת
ואתה בכלל לא יודע למה, אתה מוקף באנשים, כל כך הרבה שאתה לא יודע כמה, מה שאתה יודע זה שאתה רק כלפי חוץ מחוייך, בזמן שאתה מודע לזה שהכל מטוייח, כל הרגשות שאתה מפגין הן שקר, כל המחשבות שנותנות לך מסר, מסר חד מסר ברור, אבל אתה עייף, אתה גמור, אז אתה לא מבין, ואתה מנסה להתעלם, ובמקום שהמחשבות יתפוגגו, זה רק מתעצם.
מה יפתור את זה? מה יוציא אותי מההרגשה שאני משחק אותה מול כולם?