דתיים מה הטעם שאנחנו עושים מנהגי אבלות אבל בתכלס אנחנו לא עצובים?

לפחות שנזכור מה היה ושנדע שאנחנו לא יכולים לשמוע שירים או להסתפר, וניזכר למה אנחנו לא יכולים. (וטכנית, אנחנו צריכים להיות עצובים)

זה בכל זאת מזכיר לך שיש משהו שחסר לך, היום בלי עין הרע אפשר להסתדר בלי בשר או כזה בלי שתרגיש כל כך, אבל העובדה שעדיין יש משהו שאתה עוצר לחשוב עליו - זה לא פחות חשוב.

אנחנו כן מצטערים באיזשהו אופן. עצבות על הנושאים האלה זו מעלה גדולה אבל גם ייסורים כשלעצמם (בא לך אנטריקוט מפורק ואי אפשר) זה טוב

דווקא בגלל שאנחנו לא כל-כך עצובים כי אנחנו לא הינו שם ולא באמת מרגישים את החורבן. אנחנו עושים מנהגי אבלות להראות שאכפת לנו ואנחנו רוצים להצטער על חורבן בית המקדש רק לא מצליחים.

שואל השאלה:
אבל זה סתם להראות שאכפת לנו בתכלס לי ספציפית לא כזה אכפת אתה מבין?

בגלל שאנחנו לא מבינים מה הפסדנו אנחנו לא מצטערים, תחשוב דוגמא בן אדם שלא אכל בחיים שוקולד ולא יודע בכלל מזה שוקולד , תשאל אותו אם הוא מצטער שהוא בחיים לא אכל שוקולד הוא יגיד לך שלא כי הוא לא יודע מזה בכלל. אם ננסה להסביר לו מה זה שוקולד כמה זה טעים יתכן שהוא יתחיל להצער על זה פתאום שבחיים לא היה לו.
אותו דבר בית המקדש אנחנו ח לא יודעים בכלל מה הפסדנו כי בחיים לא חווינו את זה, חז"ל כתבו בית המקדש המון כדי לנסות להסביר לנו כמה זה היה דבר טוב. נכון לא כולם באמת מצליחים להכניס את זה לרגש שלהל ברמה שהם יצטערו על זה, אבל לפחות גם אם לא ברגש, אתה עושה מנהגי אבלות להראות להשם שגם שאנחנו לא באמת מבינים מה הפסדנו אנחנו יודעים שזה היה משהו חשוב שאבד לנו ואנחנו מתאבלים על זה כדי שבעזרת השם הוא יבנה בקרוב ( כי אם חס ולא הצער על חורבן הבית לא נזכה לראות בבנין הבית)