6 תשובות
ובדיוק בגלל זה אני תומכת באדיאלוגיה של של אלבר קאמי וניהיליזם, שלחיים אין משמעות ואין צורך לייצר כי זה פשוט רק אשליה, הרי עכשיו אתה רוצה להיות עורך דין, אבל בעוד כמה זמן תשנה את דעתך ותרצה להיות משהו אחר, וכן הלאה.
נשמע כמו ביצה ותרנגולת
אבל בתכלס נגיד והמטרה שלי היא לשתות שוקו ולהפריח בועות אז מתי שאני שותה את השוקו ומפריח בועות אני חי את המטרה שלי עד הפעם הבאה
אבל בתכלס נגיד והמטרה שלי היא לשתות שוקו ולהפריח בועות אז מתי שאני שותה את השוקו ומפריח בועות אני חי את המטרה שלי עד הפעם הבאה
כיוון מחשבה מעניין האמת, אני חושב שעשיית מטרה היא בעצמה אמצעי למטרה כי למשל בוא נגיד שיש לך מטרה שהיא להיות עשיר אוקיי? אז המטרה היא להיות עשיר אבל האמצעי שאתה רוצה כדי להשתמש בו כשתהיה עשיר הוא כסף שהכסף הוא אמצעי למטרה של חיים יותר טובים, הכוונה שבסוף כל מטרה יוצרת עוד ועוד מטרות וכל מטרה היא רק עוד חלק קטן מפאזל שהוא פשוט החיים, בגלל זה אומרים שהעבודה אף פעם לא עוצרת ותמיד יש מה לעשות ומה לשנות כי אף פעם לא נעצור ונגיד "וואלה אני מסתפק במה שיש" תמיד נרצה עוד ועוד, אנחנו בעצם במירוץ נגד הזמן של מטרות
שואל השאלה:
^ בדיוק
זה קצת כמו פרדוקס החצייה של זנון. תיאורטית, אם אתה רוצה לעבור מקצה החדר לקצה השעע, אתה תצטרך קודם לעבור חצי, ואז חצי מחצי, ואז נגיד אתה מגיע למטר.. ואז חצי מטר.. ואתה לעולם לא באמת תגיע.
כך שבעצם אף פעם לא באמת "מגיעים" למטרות.
שזו שאלה אחרת,
והשאלה שלי היא גם האם, יש מטרות בחיים
או שהכל אמצעי.
^ בדיוק
זה קצת כמו פרדוקס החצייה של זנון. תיאורטית, אם אתה רוצה לעבור מקצה החדר לקצה השעע, אתה תצטרך קודם לעבור חצי, ואז חצי מחצי, ואז נגיד אתה מגיע למטר.. ואז חצי מטר.. ואתה לעולם לא באמת תגיע.
כך שבעצם אף פעם לא באמת "מגיעים" למטרות.
שזו שאלה אחרת,
והשאלה שלי היא גם האם, יש מטרות בחיים
או שהכל אמצעי.
אנונימי
כל מטרה היא אמצעי למטרה אין באמת מטרה סופית, וגם אם בסוף נגיע למטרה הסופית זו כנראה תהיה משמעות
לדוגמא: אדם רוצה להיות רופא כי הוא רוצה לעזור לאנשים, אדם רוצה לעזור לאנשים כי הוא רוצה להרגיש יעיל, אדם רוצה להרגיש יעיל כי הוא רוצה להרגיש משמעות..
ומשמעות זה לא באמת משהו מוגדר שנוכל להשיג כמטרה זו דרך חיים
לכן בחיים אנחנו נגדיר אמצעים כמטרות
דברים שנוכל להגדיר שנוכל להגיד שהשגנו אותם למרות שבחיים לא נרגיש סיפוק של מטרה סופית ותמיד יהיו לנו עוד מטרות שהן בעצם אמצעי של מטרה שלא נוכל להשיג לגמרי
לדוגמא: אדם רוצה להיות רופא כי הוא רוצה לעזור לאנשים, אדם רוצה לעזור לאנשים כי הוא רוצה להרגיש יעיל, אדם רוצה להרגיש יעיל כי הוא רוצה להרגיש משמעות..
ומשמעות זה לא באמת משהו מוגדר שנוכל להשיג כמטרה זו דרך חיים
לכן בחיים אנחנו נגדיר אמצעים כמטרות
דברים שנוכל להגדיר שנוכל להגיד שהשגנו אותם למרות שבחיים לא נרגיש סיפוק של מטרה סופית ותמיד יהיו לנו עוד מטרות שהן בעצם אמצעי של מטרה שלא נוכל להשיג לגמרי
המטרה היא בקצה, אתה מגיע למטרה ברגע אחד. לדוגמה רצית לקבל ציון גבוה במבחן, ברגע שקיבלת את המבחן וראית ציון גבוה הגעת למטרה. אבל המטרה היא בכלל לא המרכז, המרכז הוא התהליך שאתה עובר עד שאתה מגיע למטרה, הזמן שלמדת למבחן, כל הטעויות בחישוב (או חוסר יכולת לדעת מה התשובה במקצועות שאין בהם חישובים) כשתרגלת בבית.
לגבי האושר אני בכלל לא מסכים איתך, אתה נכנס ללולאה שלא קיימת עבורי, אני לא יכול להעלות על דעתי אדם שיקבע לעצמו הגעה לאושר כמטרה מפני שהאושר בא כאשר האדם מגיע לסיפוק וגם הוא מרוצה מהחיים שלו, והעובדה שהוא מרוצה מהחיים שהוא חי עד עכשיו לא מונעת ממנו את הרצון להתקדם מעבר למקום שהוא נמצא.
אני, בניגוד אליך, לא רואה לנכון לקרוא לדרך אמצעי, מפני שהדרך היא בפני עצמה, היא לא טפלה למטרה, לדוגמה אם אדם רוצה להיות מהנדס הור צריך להכין את עצמו ללמידה לפסיכומטרי (זה לוקח חודשים ויש כאלו שגם ניגשים מעבר לשנה כי הם לא קיבלו ציון שמאפשר להם להתקבל לאן שהם רוצים להגיע) וכן, ללמידה לתואר עצמו, שהוא ארבע שנים. לא יהיה נכון בכלל להסתכל על המטרה (הרגע הבודד שבו מקבלים את התעודה של סוף התואר) שהרי ככה אין בכלל רצון להתחיל כי לאיש מהדוגמה אין פסיכומטרי בכלל, הוא צריך להסתכל רק על היום שלמחרת ולתכנן כמה מהיום היא יקדיש לפסיכומטרי (ועוד לא התחלתי לדבר על שיפור בגרויות אם הן לא מספיק גבוהות).
איך יוצאות לי כאלו מגילות בלילה, אני בעצמי לא מאמין כשאני קורא אותן ביום.
לגבי האושר אני בכלל לא מסכים איתך, אתה נכנס ללולאה שלא קיימת עבורי, אני לא יכול להעלות על דעתי אדם שיקבע לעצמו הגעה לאושר כמטרה מפני שהאושר בא כאשר האדם מגיע לסיפוק וגם הוא מרוצה מהחיים שלו, והעובדה שהוא מרוצה מהחיים שהוא חי עד עכשיו לא מונעת ממנו את הרצון להתקדם מעבר למקום שהוא נמצא.
אני, בניגוד אליך, לא רואה לנכון לקרוא לדרך אמצעי, מפני שהדרך היא בפני עצמה, היא לא טפלה למטרה, לדוגמה אם אדם רוצה להיות מהנדס הור צריך להכין את עצמו ללמידה לפסיכומטרי (זה לוקח חודשים ויש כאלו שגם ניגשים מעבר לשנה כי הם לא קיבלו ציון שמאפשר להם להתקבל לאן שהם רוצים להגיע) וכן, ללמידה לתואר עצמו, שהוא ארבע שנים. לא יהיה נכון בכלל להסתכל על המטרה (הרגע הבודד שבו מקבלים את התעודה של סוף התואר) שהרי ככה אין בכלל רצון להתחיל כי לאיש מהדוגמה אין פסיכומטרי בכלל, הוא צריך להסתכל רק על היום שלמחרת ולתכנן כמה מהיום היא יקדיש לפסיכומטרי (ועוד לא התחלתי לדבר על שיפור בגרויות אם הן לא מספיק גבוהות).
איך יוצאות לי כאלו מגילות בלילה, אני בעצמי לא מאמין כשאני קורא אותן ביום.
אנונימי
באותו הנושא: