קרה לכם שהתנתקתם עם מישהו ואז הבנתם שהוא לא אדם כזה טוב? מה היה רע לגביו?

הוא היה קנאי ואובססיבי ברמה שעם אמא שלי אני לא יכולתי לדבר

קרה לי בקשר עם מישהי שהייתי איתה בקטע, אני חושב שנורא הייתי בקשר וכאילו 200% בו שהמוח שלי ממש הדחיק את כל הדברים הפחות טובים בה, נגיד מלא מניפולציות או דברים סוג של טוקסיק שלא שמתי לב אליהם, בתכלס אני לא מתחרט כי מאמין שלמדתי מזה

האמת שלא יצא לי כמה פעמים ואני מרגישה חרטה מסוימת בגלל שהרגשתי שאני לא באמת הרגשתי משהו אמיתי איתם גם כשניסיתי
רק לאחד מהם

קלטתי כמה שאני פחות מדוכאת, ופחות חושבת על כל הדברים הרעים. היא אהבה להתלונן על הכל, כל הזמן דיברה על כל שאר המקומות שהיא מעדיפה להיות בהם, דברים כאלה. באותו הזמן זה סתם היה לזרוק מלא "יאו אין לי כוח" "אני מתה להיות בבית" "בא לי למות" כאלה, אז זה לא היה נראה לי ביג דיל, אבל רק אחרי שניתקנו קשר קלטתי כמה היא עשתה את זה.
אחרי שהפסקנו לדבר שמתי לב שאני פחות מסתכלת על השעה בכדי לבדוק כמה זמן עוד נשאר, כמה שאני פחות מתנגדת לצאת מהבית, יותר פתוחה לדבר עם אנשים אחרים ולצאת למקומות חדשים.

היא הייתה מקנאה בי המון, יורדת עלי, מקטינה אותי.
באופן כללי לא התחברתי להתנהגות שלה, והבנתי שאני רוצה סביבי אנשים שירימו אותי ויהפכו אותי לטובה יותר.

אדם שעסוק בלהקטין אחרים במקום להתעסק בעצמו וכל הזמן לשפר את החיים שלו - זה אדם לא רצוי בחיים שלי.
והבנתי את זה מספיק בזמן, אמנם נפגעתי אבל זה בסדר מבחינתי, אני במקום טוב יותר.

הוא היה שקרן וצבוע
שלכלך עליי מאחורי הגב שלי כשאני דאגתי לו הכי בעולם