אני בת 14 עובדת בגן ילדים של ילדים בגיל 4-5 והגננת מתנהגת ממש מוזר כלפיי

את סתם מגזימה ככה זה כל הסבתות

תגידי לה שתפסיק להעיר או לשאול על הרגלי החיים שלך כי זה לא עניינה

שואל השאלה:
אני ממש לא מגזימה^^
את לא יודעת איך זה מרגיש להיות בנעליים שלי

קחי אותה לצד פעם אחת ותגידי לה שמעי סימה (לכל הגננות קוראים סימה) או שושי) לא נעים לי שאת מדברת ככה על הגוף שלי אז זה בכל זאת הגוף שלי אז אם אפשר להירגע מהנושא

גם כשאני עבדתי בגנים לא הייתי אוכלת סנדוויץ בבוקר (הרגל של שנים) וכל הצוות היה עליי (עד שהבאתי טוסטר.. ממליצה לך) לא מתוך נודניקיות.. תביני, הם היו רואות אותי כילדה הקטנה שלהן ובאמת דאגו לי בלי סוף ולא רק בתחום הזה.
זה לא מרוע

^ כן את דיי מגזימה , היא לא רוצה לעשות משהו נגדך . היא דואגת לך ושמה לב לשינויים . את אף פעם לא יודעת מה עובר על הבן אדם, לכי תדעי אולי יש לה אנ!רקסית במשפחה ? והיא מכירה את זה מקרוב ?

אני מבין את שתיכן
תביני שהיא פשוט סבתא מזרחית זה לא בא לה ממקום רע היא באמת דואגת לך

אני מבין אותה. היא פשוט דואגת לך נורא.
זה לא בא לה ממקום רע היא באמת דואגת לך

תעשי מה שמרגיש לך נכון בכללי לגמרי לגיטימי שתיפגעי ותחושי חוסר נוחות כשמישהי מבקרת ואפילו קצת עוקצת אותך בנושא קצת פרטי כמו אוכל והעדפות שהן בכללי לגמרי סבבה את לא צריכה לאכול
אבל אם העבודה חשובה לך ואת נהינת עם הילדים אפשר לחשוב על זה בצורה חיובית ואפילו להביא פתרונות
אני חושב שלגיל 14 עבודה בגן קבועה מסודרת זה דיי טוב ולא כדאי לזרוק את זה סתם רוב הבני 14 עושים עדיין בייביסיטר ב20 שקל לשעה עבודה מסודרת זה כסף רציף יותר
הפיתרון הראשוני שעולה לי זה פשוט להביא אוכל לגן עצמו להביא סנדוויץ או בקבוק מים וככה תוכלי "להשתיק" את אותה בגננת בכך שאת כן אוכלת
דבר שני למרות שזה לא מצדיק ורק מסביר הגננת ככל הנראה לא באמת רוצה לפגוע בך יש מצב שהיא באמת דואגת או אולי חושבת שאת מתביישת לאכול ומנסה לדרבן אותך בכל זאת
תני לה את הbenift of the doubt שהיא באה ממקום טוב ולא פוגע
אפשר גם תמיד להגיד את האמת שלא באלך לאכול את האוכל של הגן וזהו
אבל אם זה באמת בכוונה של לעקוץ אותך ולהציק לך אולי שווה לשקול עבודה חלופית

זה לא כזה נורא

שואל השאלה:
^אני אומרת ממקומי ומה שאמרת לא רלוונטי

^ ואת הדברים שלי כן אהבת? דיברו אליך?

שואל השאלה:
^וואוו, איזה גישה
וגם אם זה בא מדאגה, זה לא נותן לגיטימציה להעיר לנערה בת 14 מול כולם על איך שהיא נראית או על מה שהיא אוכלת.
וגם אפשר להביע דאגה בדרך הרבה יותר רגישה, פשוט יש דרך להגיד דברים. כשאומרים לי מול כולם שאני חיוורת או זורקים בצחוק 'אם לא תאכלי תרזי', זה לא במקום.

זה ממש לא במקום
אני גם עובדת בגני ילדים והיה יום הולדת והמון כיבוד ואז הגננת זרקה לי הערה מול כולם "תאכלי תאכלי גם ככה אם תאכלי את כל העוגה לא תעלי גרם מרוב שאת רזה"
זה ממש גרם לי להרגיש לא בנוח
אז אני לגמרי מבינה אותך וזה באמת לא בסדר

שואל השאלה:
^ קודם כל תודה ששיתפת, זה באמת נשמע לא נעים.
ובאמת הרגשתי שאני לא מגזימה, כי גם אני יצאתי מהסיטואציה עם תחושה לא טובה. לפעמים משפט שנאמר בצחוק יכול להישאר עם מישהו הרבה אחרי שהוא נאמר.

תודה לכל מי שניסה לתמוך ולעזור, זה באמת חיזק אותי.

ולכל מי שכתב שאני מגזימה , אני מכבדת את זה שאתם רואים את זה אחרת, אבל זה לא מבטל את איך שאני הרגשתי.
בסופו של דבר אני הייתי בסיטואציה, לא אתם. אם הערה מסוימת גרמה לי להרגיש לא בנוח, זאת תחושה אמיתית, גם אם מישהו אחר לא היה נפגע ממנה. מבחינתי זה לא היה במקום, וזאת כל הנקודה.

ולמי שכתב שהיא רק דאגה לי , כשאת נמצאת שם ושומעת את הטון ואת הדרך שבה הדברים נאמרים, זה ממש לא הרגיש כמו דאגה. מבחינתי אלו הרגישו כמו הערות על הגוף שלי, שלמען הסר ספק נמצא במצב בריא, ולא כמו ניסיון אמיתי לעזור.

^את כותבת מאוד בוגר לבת 14
ואת כן צודקת בסופו של דבר אפשר לנחש ולהגיד אבל את שם ואת חווית את זה
ובגלל זה את צריכה לקרוא את התשובות לחשוב עם עצמך מה את חושבת ובסוף להגיע להחלטה

אם זה באמת נובע מדאגה, הדאגה הזו צריכה לבוא לידי ביטוי גם בגישה...
ואם הגישה לא הייתה נעימה אז כנראה שזאת לא באמת דאגה

שוב צודקת אני אבל לא יודע איך היא הגיבה לך ובאיזה טון לפי הטקסט ותמיד עדיף להביא benefit of the doubt
כמובן שאת כן יודעת מה הטון והחוויה שלך אז את יודעת אם זה כן דאגה או לא