מה אתם חושבים על זה?

אחת בלילה.

אני יושבת במיטה,
מביטה בכיסא הוורוד
שמול השולחן הלבן העגול.
בחדר כמעט לא רואים כלום,
רק האור של הטלפון.

אני פותחת את היומן,
ליד הווטסאפ,
וכותבת את כל מה שנשאר לי בראש.

אולי בין המילים
יצא חרוז
לא יותר מדי מיוחד
ולא יותר מדי אדיש