איך להפסיק להיות מדוכאת ולמצוא שמחה פנימית אמיתית?

להאמין עם ביטחון

בהתחלה תכריחי את עצמך לחשוב שכיף לך מהחיים, בהתחלה זה מחשבה מלאכותית כי לא באמת כיף לך, אבל לאט לאט את תשתכנעי מזה

אני לא בדיוק יודעת עד הסוף אבל מהניסיון שלי פשוט לעשות דברים לבד ולמצוא דברים שאת נהנית מהם בלי אנשים אחרים
וזה גורם לך להיות שמחה וגם לדבר לעצמך בצורה טובה ופשוט לפתח את עצמך לבד ולהשקיע בעצמך

אושר פנימי הוא תהליך אישי שכל אחד עובר בצורה אחרת.
מילת המפתח היא תהליך, התהליך עצמו הוא החוויה שאמורה לגרום לנו *לחיות*.
התהליך הזה הוא קבלת החיים עצמם.
כדי לקבל את החיים עלינו לקבל את עצמנו, זו סוג של מקבילה לאהבה עצמית.

זו דעתי לפחות, הכל מתחיל ונגמר באהבה עצמית וחמלה עצמית. ברגע שאדם אוהב את עצמו הוא מוצא מתוכו מה לאהוב בחיים, הוא מקבל את מורכבות החיים ומכך גם מוצא את האושר הפנימי שלו.

כולם בתהליך הזה, אף אחד לא מסיים אותו לחלוטין, אני מאמין שאולי ברגעים שלפני המוות אז אנחנו מבינים הכל ולכן הרבה פעמים אנשים מקבלים "תבונה" לגבי מה שעברו.

היי
זה נשמע כבד ומעייף להרגיש ככה
טוב שהחלטת לשתף- זהו צעד ראשון למציאת פתרון
שמחה פנימית נבנית מדברים קטנים:
שיר שאת אוהבת, עיסוק בנושא שנעים לך, להיות ליד אנשים שטוב
לך איתם
חשוב לדבר על זה עם מישהו שיודע להקשיב- חברה טובה או בן משפחה
אפשר גם לדבר עם עמותות שמתמחות בתחום:
לער"ן-באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי https://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital.
לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
מאחל לך למצוא את השמחה הפנימית במהרה

היי יקרה,

מהמילים שלך עולה שאת לא מחפשת פתרון קסם או משפטי עידוד, אלא באמת מנסה להבין אם אפשר להגיע למקום שבו השמחה מרגישה אמיתית ולא רק משהו שמעמידים פנים שיש. רק יכול לשער כמה מתסכל יכול להרגיש שהתחושה הזאת כל כך רחוקה ממך כרגע.

נשמע שהדבר שהכי חסר לך הוא לא רגעים שמחים, אלא שקט פנימי ותחושה שיש בשביל מה לקום בבוקר. לפעמים כשנמצאים במקום כל כך נמוך, קשה להאמין שאפשר להרגיש אחרת, והעתיד כולו נראה כאילו הוא ימשיך להיראות בדיוק כמו ההווה.

יחד עם זאת, מהמילים שלך עולה גם משהו נוסף, בחרת לשאול, לשתף ולחפש. זה אולי לא מרגיש כמו הרבה, אבל יש בזה ניצוץ קטן של תקווה, כזה שאומר שעדיין יש בך חלק שמאמין שאולי אפשר להרגיש אחרת. אולי לא מחר, ואולי לא בבת אחת וגם לא חייבים להישאר לבד בדרך לשם. אם יש אדם קרוב או איש מקצוע שאת סומכת עליו, ייתכן ששיתוף במה שעובר עלייך יאפשר למישהו ללכת איתך את הדרך הזאת, במקום שתצטרכי לחפש את השמחה לבד. לפעמים עצם זה שיש מי שמקשיב ונמצא לצדך הוא כבר התחלה של תנועה, גם אם קטנה.

ואם את מרגישה שהתחושות האלה מלוות אותך כבר תקופה או שהיית רוצה מקום נוסף לשתף בו, את מוזמנת לפנות לצ'אט שלנו של עמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. זהו מרחב בטוח בתחושות ורגשות נוספים.