אני חוששת שאני יוצאת מהדת ,דתלשים איך אתם הרגשתם והבנתם שאתם יוצאים מהדת?

אני גם שקלתי את זה כמוך והבנתי שאני לא חייבת לעשות דברים שאני לא רוצה.
אני יכולה להאמין שקיים בורא, לעשות כאן טוב ולקיים רק מה שאני אוהבת ועושה לי טוב.
זה לא הכל או כלום כל אחד בוחר את הדרך שלו.
את לא צריכה לחיות בסביבה דתית בשביל להאמין בבורא או לעשות מה שדתיים עושים את יכולה לבחור דרך משלך.

תעשי רק מה שעושה לך טוב
באמת
ובהצלחה

*אני התרחקתי מהדת בגיל 14 בערך

זה כבר נשמע כמו יותר לגבי המשפחה ולא דת אולי תחשבי על פנימייה
אישית למדתי הרבה על יהדות אבל לא באמת חדר בי
אז ככה יצאתי

יש פה שני עניינים שונים. יש מתח במשפחה שלך ובתוך כל זה גם ההתעקשות של אמא שלך יוצרת לך אנטי וזה מאוד מובן. חשוב שתביני אבל שיש הבדל בין שני הדברים האלה, כי הדת שלך וכמה את שומרת עליה היא עניין שלך עם אלוקים ורק את יכולה להחליט על זה. העניין עם אמא שלך זה דבר נפרד והיא עושה עבודה מאוד לא טובה בניסיון לחנך אותך, אבל אם חשוב לך להיות דתיה זה לא קשור אליה.

לא דתלש אבל אם חסר לך אווירה דתית - את יכולה לבנות לך אווירה כזאת בעצמך... או למצוא חברה שדומה למה שאת רוצה להרגיש
לא כל מה שההורים "הדתיים" שלנו עושים זה אומר שזה מה שנכון לפי היהדות...

שואל השאלה:
כל החברות שלי (השניים שהכי קרובות עליי) חילוניות הן כאילו היו דתיות אבל הן עשו את הצעד שאני פחדנית לעשות ^

^אם הסיבה לצאת זה רק בגלל אווירה ולא איזה סיבה של שאלות (אמיתיות וקריטיות) בלי תשובה זה (לפחות לדעתי) טעות

תשמעי אם זה לא עושה לך טוב ואת לא מתחברת לדת והיא לא מחזקת אותך אלא רק שמה לך מגבלות לחיים אז חד משמעית תעזבי את הדת.

אני התרחקתי כבר בגיל 12. הפסקתי לצום בכיפור בגיל 15 בערך, לשמור כשרות בגיל 16. אני באמת אדם חופשי החיים שלי הרבה יותר מספקים אותי כשהם לא כבולים ומוגבלים ע"י הדת.
אם זה מה שנכון גם בשבילך חד משמעית אל תעשי דברים של הדת רק בגלל מה שההורים שלך רוצים זה צריך לבוא ממך ואם זה לא בא ממך זה יפגע בך וירחיק אותך עוד יותר.
מחוויה אישית את פשוט תרגישי כאילו הדת שולטת בך ואת לא אדם חופשי אם זה לא בא ממך אלא מאנשים אחרים.
אני יכולה להעיד על עצמי שחלק מהסיבה שאני עד כדי כך סולדת מהדת זה בגלל שניסו להכריח אותי להמשיך לקיים חוקי דת כשלא באמת האמנתי בזה, אולי אם לא היו מכריחים אותי הייתי עוד מנסה להתחבר לזה אבל עכשיו באמת אני לא סובלת דת. מבקשים ממני להגיד אמן ואני נבהלת זאת כבר תגובה פיזית. אני מודה שיש לי אנטי קשה לדבר הזה ואני לא רואה את עצמי אי פעם מנסה להתחבר לזה שוב.

אני הבנתי שאני פשוט לא מאמין בתורה בכלל, והבנתי שמוותר לי לשמור תורה ומצוות אם זה לא נובע ממשהו עמוק יותר

זה נשמע כאילו הבעיה שלך היא לא עם הדת אלא עם איך שאת אישית חווה אותה.
אולי באמת תשקלי ללמוד בפנימייה? כשכולם סביבך יהיו בנות בגילך ותהיה אווירה יותר ידידותית יהיה לך יותר קל
אני לא יכול להגיד לך מה לעשות, אבל אני כן יכול להגיד שחבל לזרוק את מה שאת מאמינה בו רק בגלל המשפחה שלך

אוקיי זה הטייק שלי בתור דתלשית
שמעי אני פשוט הבנתי שאני לא מאמינה בכלום מזה, אני לא מאמינה שיש אלוהים שרוצה שיאמינו בו וכל הסיפורים כלום שום דבר לא נשמע לי אמין.כל הקונספט של יישות שיצרה את העולם ורוצה שנאמין בה ונשמור כל מיני חוקים סופר רנדומלים של אל תאכל בשר עם חלב בהפרש של ככה וככה שעות ואם יש עלייך בד יותר ארוך או יותר קצר אז זה לא בסדר, באמת שום דבר לא היה נשמע לי אמין בגלל זה יצאתי מהדת.

אבל אם את עדיין מאמינה באלוהים ופשוט האווירה בבית מציקה לך אז מה הקשר לצאת מהדת? ללכת נגד האמונה שלך בשביל לעשות דווקא לאמא שלך כי את לא מסתדרת איתה? ויעני להתרחק מהדת כדרך למרוד למרות שאת כן מאמינה ואוהבת לשמור? זה סתם ילדותי, תחיי לפי האמונה שלך ואיך שאת רוצה וטוב לך ושימי זין על כל המסביב..

בכנות אני הכי רחוקה מהדת שיכול להיות אני אתאיסטית מוחלטת ויצאתי לפני הרבה שנים,אני לא שומרת כלום ומתה לצאת מהבית הדתי שאני חיה בו. אבל במקרה שלך נשמע שאת סתם מושפעת מחברות שלך ושפיתחת אנטי כלפי הדת בגלל הגישה של אמא שלך וכנראה שתתחרטי על זה אחר כך כי נשמע שאת כן מאמינה באלוהים לפי מה שאת מספרת

חוץ מזה בתור בן אדם ש100 אחוז לא מאמין זה ממש לא עשה אותי אנטי כלפי הדת אין סיבה גם שזה יעשה, אני חושבת שהאמונה זה דרך טובה לאנשים להתמודד עם דברים ולהרגיש כאילו יש מטרה ויש משהו אחרי המוות ושהכל לטובה וכל זה כאילו אין לי רצון להרחיק אנשים מהדת בעיניי מי שמאמין יותר קל לו בחיים ולמצוא אושר וכזה אני פשוט באמת לא מסוגלת להאמין בזה זה בולשיט מוחלט אבל מהמם בעיניי שלאנשים יש את זה

אז תצאי מהדת.. מישהו מכריח אותך?