אני מרגיש שהילדות שלי נגנבה ממני (פריקה)

אני לא יודע אם לאמר שאני במצב שלך או לא כי אני לא בדיוק אבל אני מבין אותך מאוד

אתה תגיע לחיים שאתה רוצה בצעדים קטנים שאפשר לעמוד בהם והתפקוד שלך הבסיסי הוא מעל הכל, חשוב שהחיים החדשים שאתה לומד לחיוב יבואו בצורה איכותית כמה שאתה יכול לתת לעצמך

הקנאה מובנת ויש מה להתאבל על מה שלא קרה ולצד זה אני חושבת שחלק מהייחודיות שלך הוא העבר והחברה שבה גדלת וכשתגיע למקום טוב בחיים אתה אולי תרגיש שלא היית מוכן לוותר על הילדות הזאת

מבינה אותך
הייתי חרדית ובשבתות מי שהיו חברים שלי הלכו לבריכות ולכיף ואני נשארתי בשעמום של שבת לבד בבית קוראת ספר דברים ותהילים בכוח זה לא שהכריחו אותי זה שהאמנתי אבל בכל זאת אחרי שחזרתי בשאלה הם הפסיקו ופספסתי הכל וגם חזרתי בשאלה יותר מאוחר בגיל 20+ והתענתי מכל מה שצריך לעשות בדת שנים ואנשים סביבי חשבו שאין לי מוח שאני מאמינה הפסדתי כלכך הרבה בגלל הדת וסבלתי כלכך הרבה אבל פשוט הייתה כלכך הקלה כשחזרתי בשאלה שלא כעסתי על מה שהפסדתי מכאן והלאה אפשר לחיות יותר טוב ולהעריך יותר את החיים החופשיים יותר אנחנו כבר לא בעבר