3 תשובות
וואו אני ככ מבינה את זה. גם אני הייתי ככה ועכשיו פחות אבל עדיין. פשוט התחלתי בקטן, כל פעם נכון לפני שבאים להגיד משהו אז חושבים הרבה פעמים, אז ניסיתי להגיד ישר מה אני חושבת ולא קרה כלום. ואז כל פעם אמרתי ישר מה שאני חושבת ושוב לא קרה כלום כאילו כן זה יכול לחרפן המחשבות יתר אבל תזכור שזה לא נכון וזה לא באמת כאילו וגם תזכור שאם אתה אומר משהו "מביך" אז אף אחד לא הולך לזכור את זה וכל אחד ממשיך בחיים שלו .
אנונימית
תיקח זמן לעצמך במהלך היום שהוא זמן ללא מחשבות, זמן שקט. שים מוזיקה עם תדרים נעימים ומרגיעים.
בנוסף כל פעם כשמחשבה כזאת עולה תזכיר לעצמך שזה חלק מההתמודדות שלך, ואסור לך לוותר.
בנוסף כל פעם כשמחשבה כזאת עולה תזכיר לעצמך שזה חלק מההתמודדות שלך, ואסור לך לוותר.
היי לך,
קוראת את המילים שלך ומרגישה את התסכול שלך אל מול המחשבות שנראה שלא מפסיקות להדהד בראשך.. יכולה רק לתאר לעצמי כמה משאבים זה שואב ממך וכמה זה יכול להיות מעייף להתמודד עם המחשבות הלא פוסקות אחרי כמעט כל אמירה.. זה יכול אולי קצת להרגיש כמו ללכת במבוך אינסופי, שמסתלסל וסתעף, מבלי יכולת למצוא את היציאה..
יקירי, לפעמים שיתוף של אנשים קרובים, בני משפחה או אפילו אנשי מקצוע יכול להקל על ההתמודדות ואולי אף לעזור במציאת הדרכים החוצה מהמבוך..
כמתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, מזמינה אותך לדבר איתנו בצ'אט אישי ואנונימי, במרחב נטול שיפוטיות.. אנחנו זמינים עבורך מתי שרק תרצה.
מצרפת לך את הלינק לצ'אט,
שלך,
מתנדבת סה"ר
קוראת את המילים שלך ומרגישה את התסכול שלך אל מול המחשבות שנראה שלא מפסיקות להדהד בראשך.. יכולה רק לתאר לעצמי כמה משאבים זה שואב ממך וכמה זה יכול להיות מעייף להתמודד עם המחשבות הלא פוסקות אחרי כמעט כל אמירה.. זה יכול אולי קצת להרגיש כמו ללכת במבוך אינסופי, שמסתלסל וסתעף, מבלי יכולת למצוא את היציאה..
יקירי, לפעמים שיתוף של אנשים קרובים, בני משפחה או אפילו אנשי מקצוע יכול להקל על ההתמודדות ואולי אף לעזור במציאת הדרכים החוצה מהמבוך..
כמתנדבת בעמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, מזמינה אותך לדבר איתנו בצ'אט אישי ואנונימי, במרחב נטול שיפוטיות.. אנחנו זמינים עבורך מתי שרק תרצה.
מצרפת לך את הלינק לצ'אט,
שלך,
מתנדבת סה"ר
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: