מה התסמינים של מאניה דיפרסיה?

שינויים *קיצוניים* במצב רוח כאילו תקופות שאתה הבן אדם עם הכי מצב רוח (מאניה) ואחרי זה תקופות של דיכאון עמוק

שינויים דרסטיים במצב רוח למשל לרגע יש לך מצב רוח כאילו הכל טוב, ואז פתאום אין מצב רוח ויש חוסר חשק דיכאון

שואל השאלה:
אני חושש שיש לי את זה
לפעמים אני הכי בטוב שיש, עושה מלא צחוקים, קורא אנשים טוב, מתקשר מדהים, קצת סטלן. ואז כמה שעות אחרי זה משום מקום אני דיכאוני, מתקשה בלתקשר, עצוב בלי סיבה.

הכי עדיף שתלך לעשות אבחון כדי שתדע בוודאות אם יש לך או אין לך

שואל השאלה:
אבחון זה מלא כסף, לשבת לדבר עם ההורים ובלאגן רציני. אני קודם רוצה לדעת אם יש לי תסמינים בכלל...

אולי תקרא על זה עוד בגוגל ובכל זאת תדבר על זה עם ההורים שלא תהיה לבד בדבר הזה כדי שהם יוכלו לעזור לך

שואל השאלה:
אני שונא לשתף את ההורים שלי

אני מבינה שזה יכול להיות קשה אבל הם ההורים שלך ואם יש סיכוי שיש לך מאניה דיפרסיה הם יהיו שם בשבילך אתה הילד שלהם
הם צריכים לדעת מה הילד שלהם עובר

בעיקרון רק פסיכיאטר יכול לאבחן אבל זה לא נשמע כמו מאניה דפרסיה כי לאח שלי יש וזה לא רק מצב רוח ואז דיכאון אלא בזמן שיש מצב רוח אתה יכול לצעוק מהחלון לדבר בלי מעצורים להחליף נושאים בלי שלטיה כאילו אתה ממש ב"היי" והדיכאון זה לא רק חוסר במצב רוח זה פשוט לא לקום מהמטיה ולא לעשות כאילו כלום

שואל השאלה:
אז אולי אין לי^
תודה בכל מקרה

אני מאובחנת בדו קוטבי וזה לא סתם מצבי רוח שמשתנים כל כמה דקות.
זאת מחלה נירולוגית-נפשית עם גורם פיזי שקשור מאוד לאפילפסיה בצורת התפקוד שלו (חלקים מסוימים במוח שנדלקים יותר מדי בקלות גם באפילפסיה וגם בביפולר, זה גם מטופל באותן תרופות, ואגב לאנשים עם ביפולר יש סיכוי גבוה פי 4 לפתח אפילפסיה/פרכוסים ולאפילפטיים יש סיכוי גבוה מאוד לפתח ביפולר או לפחות דיכאון ותסמינים של ביפולר)..
זה כן גם מאוד משפיע על מצבי רוח ביום יום אבל הקטע העיקרי הוא תקופות.
מאניה/היפומניה: לפחות ארבעה ימים של ירידה או חוסר בשינה, אנרגיה מוגזמת, זעם ורגזנות/אלימות/שמחה יותר מהרגיל, הוצאות מוגזמות,,חוסר מעצורים חברתיים, פגיעה ביכולת לזהות סכנה ו/או אמונה שאתה חסין לסכנה (מוביל בין היתר לסיכון עצמי ופגיעות עצמיות). התנהגות לא אופיינית.
אצלי נגיד אני כיביתי מיקום ועליתי על סתם רכבות וכיביתי מיקום בטלפון כי חשבתי שעוקבים אחריי(?), מצאתי את עצמי בסתם מקומות מדברת עם זרים רנדומליים ומספרת להם שאני שם לבד ואף אחד לא יודע שאני מחוץ לעיר והמיקום שלי כבוי..נס שלא נחטפתי כשהייתי במצב הזה באמת.
אני היום מטופלת תרופתית והכל בסדר איתי אגב לא לדאוג אנשי סטיפס חחח
אתה מרגיש כאילו אתה במשימה או משהו לא יודעת ואתה פשוט באטרף ואתה באמת פשוט לא מודע לסביבה שלך או לסכנות שאתה נמצא בהן..ואז ממציא לעצמך סכנות מזויפות בראש במקום לזהות את האמיתיות שמולך (שוב אני כיביתי מיקום כי "עוקבים אחריי" ואז הסתובבתי סתם בארץ וסיפרתי לזרים שאני לבד ואף אחד לא יודע איפה אני)
הוצאתי איזה 3,000 שקל כשהייתי במאניה באמת זאת חוויה הזויה ואתה לא קולט שמשהו לא בסדר עד שזה נגמר.
ואז יש תקופה של דיכאון קשה, אצלי זה הגיע למצב שבקושי הייתי יוצאת מהמיטה או מתקלחת או מצחצחת שיניים או מסתרקת אפילו והיה לי פיזית עובש בחדר.
כן זה מגעיל אבל דיכאון זה מגעיל

כן זה לא סתם להיות הפכפך

בן כמה אתה? זה יכול להיות הורמונים זה משפיע בצורה דומה