אני מרגיש אבוד

כאילו כל מה שבניתי וכל מה שעשיתי בחיים הוא כלום.

העסק שבניתי זה פשוט בריחה מהחיים החברתיים
קשה לי עם קשרים חברתיים, קשה לי לשמר את זה וקשה לי עם הציפיות שהחברה ואני מציבים לעצמי.

אני חייב שיהיו לי חברים, אני חייב "לעשות חיים" חייב להנות חייב למצות.

לא יודע, לפעמים הכי נוח לי להיות לבד, אבל אז אחרי תקופה אני פשוט עצוב.

קשה לי עם זה שאני שונה, עם זה שכולם נהנים מהמקום שהם נמצאים בו, ורק אני מרגיש אבוד.

קשה לי לפעמים שאני יודע שאני צועד בדרך הלא נכונה אבל ממשיך ללכת, כי אם אני אעצור זאת תהיה הודאה שסתם ביזבזתי את הזמן ושטעיתי.

למה אני מרגיש צורך לעשן? כי אני רוצה הרס עצמי?
כי אני רוצה להתקרבן?

למה אני כל כך קשה עם עצמי?
למה אני רואה קריאה לעזרה מהקרובים לי כחולשה?

למה אני מי שאני?
למה אני לא יכול להיות פשוט הבן אדם שאני רוצה להיות?

למה אני רוצה להיות בן אדם אחר אבל מצד שני כל כך קשה לי לשנות את מי שאני כרגע?

למה אני רוצה לברוח לאינסטגרם? לברוח לשתייה? לברוח מהתבוננות בעצמי?

האם אני באמת כל כך דפוק? או שאני בין היחידים שפשוט מודעים לעצמם?

למה יש כל כך הרבה שאלות אבל מעט מדי תשובות?