7 תשובות
יואו..קודם כל משתתף בצערך, אני בטוח שזה קשה מאוד.
מדברים ששמעתי ממשפחות שכולות מהמלחמה- עשייה למענו נותנת הרגשה טובה. פרוייקט כלשהו על שמו יכול לעזור לך
מדברים ששמעתי ממשפחות שכולות מהמלחמה- עשייה למענו נותנת הרגשה טובה. פרוייקט כלשהו על שמו יכול לעזור לך
אין לי מילים לומר חוץ מזה שאני מבינה אותך יותר מדי ( לצערי ) . אמנם הוא לא חי פיזית אבל הוא כן חי בתוך הלב שלך . ואני פה אם את רוצה לדבר 3>
תפני לפסיכיאטר על מנת שיעזור לך עם האבל
אנונימי
שואל השאלה:
^^^מעריכה את זה. כבר לא יודעת אם משהו יעזור לי עם הכאב הזה חוץ מלראות אותו. כנראה שאני אצטרך לחיות עם הכאב או לחכות שהכאב יגמור אותי. מעניין מה יגיע קודם
^אני כבר עם פסיכולוגית.
^^^מעריכה את זה. כבר לא יודעת אם משהו יעזור לי עם הכאב הזה חוץ מלראות אותו. כנראה שאני אצטרך לחיות עם הכאב או לחכות שהכאב יגמור אותי. מעניין מה יגיע קודם
^אני כבר עם פסיכולוגית.
אנונימית
כתבו לך פה משהו שאני מזדהה איתו ומחזקת אותו , אולי יש משהו שתוכלי לעשות למענו ? פרויקט הנצחה כלשהו ? כל דבר קטן הוא מבורך ומרגישים דרך המילים שלך כמה האדם הזה חשוב לך
משתפת בצערך, אין דרך להפסיק להתגעגע למישהו שאהבת. עם הזמן לא שוכחים אותו, אלא לומדים לחיות עם הגעגוע. תני לעצמך להרגיש את הכאב, לדבר עליו ולזכור אותו. שנתיים וחצי זה לא "יותר מדי זמן" להתאבל על אדם משמעותי.
ואו אוף אין לי מה להגיד לך, בתור אחות שכולה, מפגשים עם אחים שכולים נוספים מאד עזרו לי.
אנונימית
באותו הנושא: