הייתם מעדיפים להיות עצמיכם ולומר את הדעות שלכם ולהתנסח בצורה שלכם ובקיצור להביע את עצמיכם כמו שאתם, או - להתאים את עצמיכ

אופציה א
כי מה הרעיון להיות צבוע איך אפשר לחיות ככה עם עצמך

נראלי זה ברור, לא?
מי אשכרה הולך עם הזרם מבחירה

שואל השאלה:
^מכירה מלא כאלה
מעניין אותי לשמוע למה
וגם מעניין אותי איך זה שאנחנו בנויים ככה: כאלה שבוחרים פשוט סיטואציות ספציפיות מתי להביע את עצמם ומתי לא, כאלה שתמיד מביעים את עצמם, ואת אלו שביטווין. או מנגד אלו שכמעט תמיד מתאימים את עצמם, ואולי בכלל חלק מההתאמה העצמית זה לפעמים כן לומר את הדעות שלך כי כולם עושים את זה?
אוי זה כל כך מבלבל.

ברור שהאופציה הראשונה להיות מי שאני והכל ובלי פילטרים , אבל לפעמים קורה לי גם האופציה השנייה

עם אנשים שאני לא מכירה ולא קרובה אליהם אני לא אביע את הדעה שלי כי פשוט לא מרגיש לי בנוח
מי שמכיר אותי יקבל את הדעות שלי כמו שהן

ברור שהאופציה הראשונה
אתה חיי את החיים שלך לא חיים של אחרים ולא בשביל לרצות אחרים

בגדול להגיד
אבל לזכור תמיד מה השני חושב על הדעות האלו
וכמובן לנסח בהתאם
ולשמור תמיד על כבוד אחד של השני

שואל השאלה:
^תשובה יפה

הייתי רוצה להגיד את הדעות שלי ולהביע את עצמי ולהיות עצמי ולהתנסח איך שבא לי כי זה פשוט לא כיף ומשוחרר ולא מרגיש צבוע או שאתה מתאמץ כל הזמן לא לפגוע או להיות מרשים בעיני אחרים

אז הייתי רוצה לומר את הדעות שלי
ולהתנהג כמוני, הבעיה שאני לא יודעת מי אני ומה הדעות שלי..
גיל של משבר זהות זה נורא :(
כאילו, אתה אף פעם לא תדע מי אתה באמת ומתי אתה מזייף כי אתה לא שם לב, אתה עסוק בלהתאים את עצמך ולהתנסח טוב כל הזמן שאתה כבר לא יודע מה אמרת כי זה אתה האמיתי ומה אמרת כדי להרשים כי אתה גם כל הזמן מתרץ לעצמך תירוצים שלא ניסית להרשים ואתה באמת כזה..
(אולי זה רק אני..?)