רק בעיניי לשקול אוכל ולהיות אובססיבי לחלבון זה כזה מעורר רחמים?

אמת

להיות אובססיבי לזה זה מוזר.
אבל כשאני לפחות התאמנתי והייתי במסה זה היה לי די כיף לחשב את האוכל בשביל לדעת שאני באמת בעליה

כן

לא רק בעינייך, זה קצת כפייתי

כשמגיעים למצב שאתה צריך לספור ולא רק ל"להקשיב לגוף שלך" אז צריך לספור ולשקול הכל

בתור גבר אני מרגיש הכי אאוטסיידר בנושא
כל החברים שלי והסביבה באובססיה לחלבון וכושר, קונים גרבר פרו מקס וכל השיט הזה בזמן שאני טוחן סוכריות גומי והכושר היחיד שאני עושה הוא לפתוח לשליחים את הדלת

שואל השאלה:
^^^^^ מסה זה שונה
אתה באמת יכול לאכול מה שבא לך פשוט הקאץ' זה לאכול המון שזה עדיף מלא לאכול בכלל.

כן יש בזה משהו

כן.
לשקול זו פשוט דרך קלה לעקוב אחרי ההתקדמות שלהם אחרי המטרה כמו חיטוב, אני לא רואה בזה דבר רע וכפייתי

שואל השאלה:
את לא רואה בזה דבר רע וכפייתי? כשבן אדם מכין לעצמו לאכול ולוקח משקל קטן ופיזית שוקל את האוכל שלו? זה שריטה קשה
רק מי שמחוץ למעגל הזה מבין כמה זה שריטה קשה

אני מחוץ למעגל הזה, בחיים לא שקלתי אוכל.
אני פשוט יכולה להבין את זה, כשבן אדם מכוון למטרה מסויימת הגיוני שישקול אוכל וחלבון כדי להגיע למטרה שלו בדרך הכי מוצלחת.

אני לא מהאלה אבל תשמעי בסוף זה נותן להם שיגרה והרגשה שהם מצליחים ומסגרת. תזלזלי כמה שאת רוצה אבל הם יותר טובים מ90 אחוז מהאוכלוסיה באיזשהו מקום.

מה לעשות שכדי להגיע למטרה צריך דיוק ואי אפשר לנחש את הכמות של האוכל

שמע בסופו של דבר אם אתה רוצה לעלות במשקל או להפך להוריד במשקל אתה חייב למדוד את האוכל שלך לדעת כמה קלוריות אתה מוציא וכמה אתה מכניס זה אולי קשה אבל משתלם