אני לא מבינה למה אני ככ עצובה

תאמיני לי אני מבין אותך אני עובר חרם

שואל השאלה:
אני ממש מצטערת לשמוע

עם את רוצה את מוזמנת לדבר

שואל השאלה:
תודה, אבל אני לא עוברת חרם
עברתי משהו דומה לזה בבית ספר הקודם ועברתי ומאז באמת ממש טוב לי חברתית אבל אני עדיין כאילו במוד שחרא לי כל הזמן

אצלי קצת שונה בגלל זה אמרתי עם באלך לדבר בכיף

היי יקרה
שומעת את תחושת הבלבול והכאב העולים מדבריך.
רק אוכל לשאר את תחושת הבדידות והייסורים שהביאו אותך לרצון למצוא דרך לברוח מהכאב הכבד מנשוא. מניחה שההתמודדות המתמשכת התישה אותך ולמרות המצב שכביכול השתפר הנפש הפגועה עדיין לא יכולה להתאים את עצמה לציפיות של שמחה וקלילות. יכול להיות שקשה לך לקבל את המצב ולהסביר אותו אפילו לעצמך וזה יכול להביא לתחושת ייאוש ולגרום לך לתהות האם כל המאמצים עבדו בכלל...
נראה שלרגע במחשבות שלך לא נותרו בך כוחות להמשיך את החיים והיה נדמה לך שהפתרון הכי טוב להעלים את הסבל, זה להעלים את עצמך... כאילו הדרך היחידה לתת שקט לנפש הכואבת היא לשחרר לגמרי ולהפסיק להילחם... בעיקר כי המוות לפעמים נראה כפתרון סופי למצבים שייתכן וניתנים לשינוי.
יכולה לדמיין איך ברגעים החשוכים כמעט בלתי אפשרי לחשוב שאולי בכל זאת יש שם אנשים שהאובדן שלך ישאיר בהם חלל ריק.
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכלי לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)
שלך, מתנדבת סה"ר.