ממה נובעת ההרגשה של ריקנות, אדישות, וחוסר עיניין?

להיות כל היום בטלפון, זה משפיע מאוד על המצבי רוח של האדם

כנראה מחוויות בחיים שגרמו לך להיות כזה
או אנשים מסויימים

יכולות להיות כל כך הרבה סיבות. אצלי למשל זה חרדות ודיכאון.

שאין אנשים בסובב אותך שבאמת איתך אי שיש להם את אותם תחומי עניין כמו שלך אז פשוט מרגישים לבד גם אם נמצאים ליד הרבה אנשים
וככה פשוט ניהיים אדישים לסובב והרגשה של חוסר

מלא טלפון או אלכוהול או פשוט לעשות דברים שלא אוהבים/להדחיק/לברוח ממשהו וכו'

דיכאון, זה עובר

שואל השאלה:
אני מרגישה מתה בפנים

היי יקרה,
שומעת מהמילים שלך שאת מנסה להבין את מה שעובר עלייך, ושאולי התחושות של ריקנות, אדישות וחוסר עניין משאירות אותך עם הרבה סימני שאלה.
מתארת לעצמי שלא פשוט להרגיש מנותקת מעצמך או מהסביבה, ויכול להיות שיש רגעים שבהם קשה להתחבר לרגשות או למצוא משהו שבאמת יצליח לגעת בך. מהמעט ששיתפת בתגובות, נדמה שהתחושות האלה יכולות להיות מאוד כבדות ומעייפות.
אולי חשוב שתדעי שאת לא חייבת להבין עכשיו בדיוק למה את מרגישה ככה או למצוא תשובה לכל השאלות. לפעמים אפשר פשוט להודות בפני עצמך שקשה, ולתת מקום למה שעובר עלייך בלי לשפוט את עצמך על זה.
ויכול להיות שגם בתוך תקופות שמרגישות ריקות, יש רגעים קטנים של חיבור, שקט או משהו שעושה קצת טוב. לא תמיד הם מעלימים את הקושי, אבל לפעמים הם יכולים לתת קצת אוויר ולהזכיר שהתחושות האלה לא חייבות להישאר לנצח.
עצם זה שבחרת לכתוב כאן ולשתף הוא לא דבר מובן מאליו. נדמה שיש בך רצון להבין את עצמך ואולי גם למצוא דרך להרגיש קצת אחרת, וזו נקודת התחלה משמעותית.
כמתנדבת בעמותת סה"ר אני מזמינה אותך להצטרף לצ'ט של העמותה.
אם תרצי תוכלי להמשיך ולשתף ולקבל תמיכה והקשבה.
יש שם אנשים מדהימים שיקשיבו לך באופן אישי, חם ואנונימי.
את לא לבד, אנחנו כאן בשבילך.
שלך,
מתנדבת סה"ר