אז מה אתם עושים כדי להפיג את תחושת הריקנות הנובעת מהאבסורד שבקיום האנושי?

עושה הזמנה של מקדולנס ומתנחמת בהמבורגר

לאכןל

משתדלים לחשוב ששינוי פני האנושות כמו למשל איינשטיין או מארי קירי, באמת עושה משהו לטווח הארוך ולשאוף לזה.

מלטף את הכלבה שלי. זה מרגיש משמעותי לשנינו.

עובדים לצערי ואז אני סובל שמה

מתאמן

מתקיים לי.

מעבד את המצב כאלכימאי ועובר לשלב הבא. אני אישית עושה את זה באמצעות בלאק מטאל

שומעת מוזיקה ובוכה

כותב שירים בשביל ברזיל ומקונן (שמאלש)

אני חושבת שהסטואים (ובייחוד סנקה) נותנים לזה פתרון די טוב שמעניק משמעות: אין לנו בעלות על החיים, ובסופו של דבר המטרה שלנו היא להחזיר אותם טובים משהיו והשאיפה למעשים שמקרבים אותנו לזה בעיני יכולה למלא במשמעות

מנסים להתעלם מזה ולהמשיך בחיים. אחרת הריקנות רק תתעצם. מניסיון של תקופה ארוכה עם בעיה דומה