אני שוקעת לאט בדיכאון ואני לא מצליחה לעצור..

אני לא גורו של דיכאון ובעצמי סובל ממנו כבר שנים, מהניסיון שלי יש כמה דברים קריטיים שיכולים לעזור.

- היתמכות על ידי אנשים (משפחה, חברים, בן/בת זוג).
- טיפול פסיכולוגי בשילוב תרופות פסיכיאטריות.
- הכרה במצב, תיקוף עצמי (ולידציה), צבירת כלים להתמודדות והבנה שאלו גלים ושלא תמיד תרגישי אותו הדבר.

שואל השאלה:
אבל אין לי על מי להיתמך..

ממש אין אף אחד? גם לא משפחה?
תמיכה היא מרכיב מאוד חשוב ביכולת להמשיך ולא לוותר. אולי כדאי לך לפנות לער"ן, אמנם זה ממש לא אותו הדבר אבל עדיף מכלום.

הי,
תודה שאת משתפת מצבך הנפשי וזה לא מובן מאליו.
אני חש כאב רב בדברייך וליבי אתך.
במצב של דיכאון קשה מאד בכוחות עצמיים לצאת מהמצב וחשוב לקבל עזרה מקצועית.
את מציינת שאין לך במי להתמך.
פני לרופא המשפחה שיפנה אותך לעזרה מקצועית
שמתאימה לך ויש אפשרויות שונות.
אם את חשה צורך לדבר עם מישהו
אפשר גם לפנות לער"ן באופן אנונימי באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי https://sahar.org.il
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected]
או באינסטגרם ובטיקטוק שלנו elem.digital.
מאחל לך שיפור במצב הנפשי בהקדם.

היי לך,
מהמילים שלך עולה תחושה של חוסר אונים, כאילו את מרגישה שמשהו מחליק לאט, ושיש רצון לעצור את זה אבל קשה למצוא איך.
יכולה לתאר כמה מפחיד ומתיש זה עשוי להיות להרגיש שאת שוקעת, ובמקביל לחפש דרך לצאת מזה ולא לדעת איך.
עצם זה שבחרת לשתף ולשאול, זה לא מובן מאליו. אולי יש בזה גם רצון לא להישאר לבד מול התחושות האלו.
חשוב לא להישאר לבד עם מה שעובר עלייך. אולי יש מישהי קרובה, בן משפחה או אדם שאת סומכת עליו, שתוכלי לשתף במה שאת מרגישה. לפעמים עצם השיחה יכולה להיות התחלה של הקלה, גם אם היא קטנה.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר כאן בשבילך.
את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי, שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצ'אט
שלך,
מתנדבת סה"ר