אני מתוסכל מהמצב הבריאותי שלי

תגיע לים ותצעקק
אחי אתה נשמה חזקה באמת
לא סתם קיבלת את השיעורים האלה

איך הוא ילך על כיסא גלגלים וואי נמאס לי מהאנשים שיש פה בסטיפס^ אתם לא מצחיקים
ואני ממש מקווה שתחליפ

שואל השאלה:
אני לא יכול כל כך ללכת לים
הכיסא גלגלים שלי לא יכול לנסוע בחול

שואל השאלה:
אני לא אחלים לצערי, רוב הדברים האלה לא ניתנים להחלמה מהם ומה שכן דורש לעשות דברים שאני לא יכול לעשות בגלל שאר האבחנות כדי להחלים

מה שאתה מרגיש מובן לגמרי זה עומס של חיים שלא בחרת בו, וזה טבעי שזה יוציא תסכול וכעס.
כשאי אפשר לשנות הרבה מהמצב,
אפשר לפרוק בכתיבה חופשית, אפילו מילים לא מסודרות, רק להוציא החוצה מה שיושב בפנים.
אפשר גם לדבר את זה בקול, לבד, כאילו אתה מסביר למישהו מה הכי קשה לך היום.
לפעמים גם בכי, מוזיקה, או אפילו הקלטה של עצמך עוזרים לפרוק עומס רגשי.
בנוסף, לנסות להחזיק דברים קטנים שכן אפשריים ביום יום כדי לא להרגיש אובדן שליטה מוחלט.
לגבי נגינה אולי להתאים את הדרך במקום לוותר לגמרי, אפילו גרסאות קלות או קצרות יותר.
חשוב לא להישאר עם זה לבד, כי תסכול כזה נהיה כבד יותר כשהוא בפנים.
מותר לכעוס על הגוף שלך ועל מה שנלקח ממך, זה חלק מההתמודדות.

יקר,
שומעת במילים שלך את התסכול, האכזבה והעייפות שנלווים להתמודדות עם כל כך הרבה אתגרים בריאותיים, פיזיים ונפשיים, לאורך השנים. נדמה שלא מדובר רק בכאב של ההתמודדות עצמה עם האבחנות, אלא גם באבל על הדברים שהיית רוצה לעשות, על החיים שקיווית לחיות, ואפילו על המוזיקה והנגינה שהיו חלק ממך וכעת הפכו למקור תסכול.

תוך תחושת חוסר האונים הזו, אולי הבחירה לשתף אדם קרוב או איש מקצוע במה שאתה עובר תוכל להקל במעט על כובד המשקל. בנוסף, לפעמים דווקא חיבור לקבוצות או קהילות של אנשים שמתמודדים עם חוויות וצירופי אתגרים דומים, יכול להביא איתו תחושת שותפות, הבנה, ואולי גם רעיונות חדשים לדרכים חלופיות לתת בהן ביטוי לעולם הפנימי שלך.

מזמינה אותך להיכנס לצ'אט או לווטסאפ של עמותת סה"ר- סיוע והקשבה ברשת, לדבר עם אחד המתנדבים שלנו ואולי להרגיש קצת פחות לבד בתוך המצב...

שלך,
מתנדבת סה"ר