שאלה למאמינים פה, לא משנה מאיזו דת נגיד יום אחד אתם מקבלים תגלית, הוכחה בלתי מעורערת שאין אלוהים, איך אתם מגיבים וחיים מכאן?

כנראה שאני אגיד "אה וואו... אז כל התנ'ך בעצם לא אמיתי" ואמשיך בחיי.

אם הוכחה מוחלטת לגמרי קאני לא מצליחה לחשוב על אפשרות כזאת כי אני באמת מאמינה לגמרי אבל אם יוכיחו לי שלא אני אעזוב את הדת

רץ לאכול צ'יזבורגר

הייתי בהלם כנראה מאוד בלחץ ומסנה למצוא פתרונות אחרים להאמין להם כדי להפחית לרדה

יאכל תמנון

זה שאלה שלא באמצ אפשר לענות עליה
כי ההגיון הוא שכן יש בורא לעולם
אז אם מוכיחים אחרת זה אומר שההגיון לא נכון?
אבל מה לעשות שהגיון הזה לא השתנה לגה דברים אחרים
כלומר כמו שאם אזרוק דיו על דף לא יצא כתב
ככה מכל מה שעולם מורכב אם יזרקו אותו ולא יבנו אותו ביסודיות לא יצא עולם
לכן השאלה הזאת טריקית שאי אפשר באמת לענות עליה
כי זה כמו שאשאל אם תגלה הוכחה שהחמצן הורג אותך איך תגיב

אבל יש אלוקים מה לעשות?

הייתי כנראה רץ זורק את הכיפה, הולך לתאילנד, עוזב את הארץ, עושה מה שעושה.
רץ לעשות הון במקום להשקיע את חיי לדברים שאני מאמין בהם כמו המדינה ועם ישראל.
ומבלה במסיבות ועם בנות הרבה.
ואולי בסוף מתחתן אזרחית עם אחת מלא יודע איפה, ולא בארץ כמובן, שיש הגנה על בנות מהרבנות, ועם הסכם ממון איכותי שלא נותן מזונות יותר מדי, ומתגרש כשמיציתי.
וגם אגב בוגד בה בלי שתדע, כי למה לא בשביל הריגוש.
לא רואה שום סיבה לשמור ערכים שלא מועילים לי.
ואני לא משופע חברתית ממילים, כמו: "תהיה מוסרי תתייחס יפה" כשאין שום הגיון תועלתי מאחוריו, ורובם לא באמת עומדים מאחורי זה כשזה נוגע להם.

במצב כרגע אני מאמין בזוגיות לנצח, בשמירה על הזוגיות שלי לאחת באופן הדדי. זוג יונים.
מאמין בהקדשת החיים שלי לעם ישראל ולמדינה שמייצגת אותם, מאמין בזה שערכים עדיפים על כסף.
כסף הוא זמני ואין סיבה לחשוב שהוא רלוונטי.
מאמין בעבודה קשה עם משמעות.
מאמין שהחיים הם ניסיונות, גם ניסיונות לדברים לא טובים, וחייבים לדעת להתמודד איתם.
מאמין שחובה עלי לשנות את ההרגלים הרעים שלי, הפגיעה באחר מעל הכל.
ואם אני מתנהג רע, זה בגללי, זה לא בגלל סיבות אחרות לא בגלל האשמת אחרים, בגללי.
האחריות עלי לשנות את עצמי.
ובאפשרותי לשנות את עצמי.
ובראש ובראשונה "האחריות עלי"
זה היהדות בקצרה.
ואני מאמין בה בתוקף, רציונלית.

אבל אתה לא שואל את האדם המתאים, בעבר הייתי לתקופה אתאיסט, ואז חזרתי.
ובדקתי את גבולות המוסר והנחות המוסר ומקרי הקצה.
מה שהוביל אותי שהסיבה היחידה לבחירה שלי במוסר כשאיפת חיים וכדבר שחשוב מעל הכל, היא צו עליון קטגורי.
אחרת, אולי הייתי מרחם מדי פעם כשגואים בי הרגשות, אבל לרוב היה לי מספיק תירוצים למה למרות הרחמים לא לעזור, ובכלל למה להקשיב לרחמים שלי כשזה יפגע בי אולי?
נע ונד לפי האינטרסים או הרגשות, ללא משהו שיצווה עלי לכוון אותי לעצב אותם נכון.

מניח שלרוב האנשים היה נשאר החינוך שחונכו מהבית, לעזור לאחרים, לא לפגוע, אבל כן זה היה מתדרדר.

שואל השאלה:
^ומדבלדור היית הופך לוולדמורט

חחח כן
בתוך כל דמבלדור מסתתר לו ולדמורט פוטנציאלי

שאלה מעניינת עבורי האמונה היא לא רק ישות בשמיים או רשימת חוקים אלא הדרך שבה אני חווה את העולם. קשה לי לקבל את התפיסה שהאדם הוא רק חומר יבש ושאנחנו מופעלים רק על ידי אותות חשמליים במוח יש בעולם ובנו קסם רוח ורגש שהם מעבר לפיזיקה וכימיה. אני מאמינה בקסם של העולם ובקסם קוסמי שמחבר את הכל. אם מחר בבוקר תתגלה הוכחה בלתי מעורערת שאין אלוהים במובן הדתי שלו ברור שזה יהיה שוק מטורף שיחייב אותי להגדיר מחדש את המציאות. אבל איך אני אחיה מכאן? אני פשוט אמשיך להאמין בקסם של העולם וביופי של הבריאה. העובדה שאנחנו מסוגלים לאהוב להתרגש ולחפש משמעות לא תיעלם עם שום תגלית מדעית ואני פשוט אמשיך לחיות מתוך החיבור לרוח הזו..

זה לא "אם" זה קרה.
(לא הוכחה שאין אלוהים, אלא שהטענות על החלק שמתיימר להיות עובדתי בדת כושלות לחלוטין, ואין שום סיבה לוגית להאמין למעמד הר סיני המתואר בתורה או לקריעת יפ סוף יותר ממיתוסים של עמים אחרים או לסיפורי פנטזיה)

^^^^ החלטה שאם יש "אלוהים" (בהקשר הזה אני משער שהכוונה במילה "אלוהים" היא יוצר ומהווה מודע לעולם וחוקיו) צריך לציית לו מוסרית היא סובייקטיבית, היא לא פחות אקסיומטית מהרעיון שלהכניס תינוק לבלנדר זה לא מוסרי, קיום אלוהים לא עוזר מוסרית.


תסביר למה אם יש "אלוהים" (ותסביר מה הכוונה במילה) נכון מוסרית (לא משתלם אלא מוסרי) לציית לו (זה ישאר החלטה סובייקטיבית ).

אני אדם מציאותי וכמה ואשמח גם לשנות את דעתי אם ידעו להסביר לי איפה אני טועה..אני כבר בעבר שיניתי את דעתי כי הבנתי מה זה אלוקים..

^ המילה אלוהים היא מילה בעייתית כי משתמשים בה לכמה משמעויות שונות, עדיף לדבר במילים ברורות יותר, כמו "האם יש יוצר ומהווה מודע ליקום וחוקיו"

זה שאלה חד משמעית, אפשר גם לשאול שאלה אחרת כמו "האם יש סיבה ראשונה מודעת" זה שאלה שמי שיודע מה הכוונה ב"סיבה ראשונה" מבין אותה בקלות ומי שלא אפשר להסביר לו בקלות מה הכוונה ב"סיבה ראשונה"

אפשר גם לשאול "האם מעמד הר סיני הוא עובדה הסטורית"

זה גם שאלה חד משמעית.

אין עניין לדון על האם מילה x קיימת, השאלה היא מה המילה הזאת מקצרת, מה כל פעם שאם הייתי במקום המילה פותח סוגריים (כמו במשוואה מתמטית) ושם את ההגדרה במקום זה היה נכון באותה מידה, ואם יש כמה משמעויות שונות בשפה לאותה מילה צריך להגדיר על מה דנים.