מה דעתכם על מה שכתבתיי?

שוב פעם אחר השקיעה
ישבתי עם עצמי
מהריצה שעשיתי מזיעה
החיים כמו מרתון אומרת בתוכי
עוברים מקום חדש לא צריך להיות אנוכי
תמיד את זה אמרו לי

הבנתי שהזריחה עוד רחוקה
מקווה שיהיה כפתור כזה של מחיקה
של החלטות לא נכונות שעשיתי בחיי
החלטות שהרסתי איתן את עצמי בידיי

היו לי מלא מעברים לאורך כל השנים האחרונות
עד שהגעתי למקומות הנכונים
התחילו לי הירידות
את המאמצים שלי לא רואים
ובסוף בגלל כמה אנשים שרצו את המיטב עבורי
הם לא מבינים שלקחו לי את אורי

ועכשיו אני לבדי במיטה תוהה
את העתיד שלי אני לא רואה
פתאום הכל מטושטש
כשהוא צריך להיות מוכן ומלוטש
כמה כיף לילדים קטנים
שאת עצמם הם אוהבים
לא יודעים מה מחכה להם על הדרך
אולי הם ישברו את הברך?
לא יודעת,
בא לי לסיים עם זה
למה אתם לא מבינים?
נמאס לי לחשוב יותר מדיי על העתיד
לגוף שלי נהיה קשה להתמיד
או שאני את עצמי ממשיכה להפחיד?