הפסקתי להאמין באהבה כי ברגע שהיא באה השמחה לי עזבה ובמראה את עצמי רואה משתגעת בין פינה לפינה
מחכה שיביאו ויוציאו אותי מפה מקום מלא בשקר ובנוי על חלום יצרתי לעצמי פינה מגעילה שאת כל החרא שבי מכילה והינה... אני יושבת בה כמו סתומה ונשארת לבד המומה כי בסוף אף אחד לא מושיט יד לעזרה ולא רואים את הילדה שבי שצועקת את הנשמה
די לא לברוח לי לפחות אם אתם הולכים השאירו לי את התקווה להמשיך את היום הזה ולחיות עוד מחזה עד שהסוף שלי מגיע והולך הכאב שלוחץ לי על החזה