אני מדמיינת את זה או שאני באמת ממש בודדה בגלל הסביבה שלי?

יש לי המון "חברות" והן "אוהבות" אותי אבל בכל פעם שאני מציעה להיפגש הן צריכות ללמוד או משהו כזה ובשנייה שמישהי אחרת מציעה להיפגש הן ישר רוצות.
וכשאני אומרת להן שזה פוגע הן אומרות סליחה וזה ואז הולכות לרכל על זה שאני דרמטית.
הן בקושי מדברות איתי ובקושי שלום אומרות לי בבית ספר.
וזה מעייף.
הן קובעות להיפגש אחת עם השנייה מולי ולא מזמינות אותי.
ונגיד אני לא מביאה אוכל לבית ספר ואני רוצה לקנות אף אחת לא באה איתי אבל בשנייה שמישהי אחרת צריכה לקנות אוכל כולן רוצות לבוא איתה.