כתבתי שיר די דיכאוני לפני שנתיים והייתי רוצה לשתף ולשמוע תגובות

אז טיפה קונטקס:
הייתי בדיכאון והיה לי שניי ניסיונות אובדניים ואחרי הניסיון השני אושפזתי בבית חולים פסיכיאטרי לחודשיים וחצי לפני איזה שנה וחצי. בכל מקרה אני יחסית בסדר עכשיו ואני הסתכלתי על דברים "ישנים" שכתבתי ורציתי לעלות את זה.

יום יום,
שעה שעה,
כל שניה ושניה רק אותה
המחשבה.
מנסה למצוא את הסיבה לקום מהמיטה, לא מבין איך אנשים חיים עם התחושה. תחושה של
כעס,
עצב,
שמחה,
אך בעיקר בשבילי התחושה של אכזבה. אכזבה של המורים, ההורים, החברים
אכזבה מעצמי,
עדיין מחפש את הכוח
לחיים.

השנים עוברות אך
המחשבות נשארות.
ואני עדיין מחפש את הסיבה לחיות.
המיטה כבר לא כאן, וכך
גם הרצון.
כל שניה נוספת זו שניה
של דיכאון.

לא מצליח להבין איך להמשיך
לחיות
כולם ממשיכים אך
רק אני מאחור.
אותם זכרונות על הימים הטובים
רק מזכירים לי כמה עמוק נפלתי לבור
אולי עדיף פשוט לוותר
כבר לא מאמין באור היום.

יום יום,
שעה שעה,
עדיין נמצא באותה המיטה.
ישן בלילות אך בלי חלומות,
רק חושב כל הזמן את
אותן המחשבות.
מחשבות על הסוף
הסוף של הכל,
מתי זה יגמר ויגיע השאול.
יגאל את איסוריי ויקח אותי איתו.