כתבתי שיר על דיכאון שהוא לא דיכאוני מה דעתכם?

זה התחיל לפני חצי שנה, עניינים
ט1, ריגושים
פתאום פוגשת את כולם
אחת גבהה, לאחת פתאום גדלו הניצנים
זה סידר את הפנים, זה במכון כושר
ולמורה יש ריח חדש של בושם
רק אני מחפשת את הבריחה מכל בעייה שקשורה לאושר

אני אומרת;
בלילות אני סטלנית,
כותבת משפטי דיכאון,
אבל הים לצידי,
ולפעמים לא באלי לעשות כלום
לא באלי ללמוד, או להתייפייף
באלי לישון כל היום,
תאמינו לי זה הכי כיף..
לשמוע מוזיקה לבד בבית ספר,
ולהגיד שככה הכי טוב
אבל לחזור הבייתה בוכה,
(אבל מי צריך כאב ראש?)
ניסיתי כל כך הרבה שנים למצוא לזה מילה-
(דיכאון)

ההם זורקים לי מילים
היא רוצה להתרחק
ואני מוזרה, והשיער שלי קשרים, סיבוכים
באופן קבוע, מחפשת אחרי הריגושים
ומוותרת, ומשלימה, זה לא הזמן, למה להתאמץ בכלל?
פותחת נטפליקס אנד צ'יל,
בן אנד גריס, באים?
חברים מזוייפים, שיעורים מבית ספר
אמרו לי "לא צריך לחפש ת'מילים, כולנו סובלים את זה"
"נושמים את זה,נושמים"
אבל הם לא מבינים שאומץ והתמודדות זה אקסים די קרובים


אז אני אומרת;
בלילות אני סטלנית
פנטזיות כחולות, בנים
חולמת על הגרסה הכי טובה
סגורה לשיפוצים,
ההוא נותן שוט, ההוא נותן שאכטה,
ההם ביאכטה, וביחד
אני לבד, טוב לי ככה
(טוב לי ככה?)
מצאתי לזה מילה
(דיכאון)