איבדתי את היכולת להתבאס ולדאוג

יש דבר טוב בזה ויש דבר פחות טוב בזה
אני מאמין שזה יעבור לך זה תקופות

שואל השאלה:
מה פחות טוב בזה?

לא נורא יעבור עם הזמן

לא הייתי במצב הזה אבל אני חושבת שאם באמת תתני לעצמך להרגיש את העצב הזה והבאסה אחרי שמשהו מבאס קורה- זה יחזור, וזה יכול לחזור יום אחד גם כהצפת רגשות על ידי טריגר מסוים. את יכולה לנסות לדבר יותר על הרגשות שלך, אפילו תדברי עם עצמך בנוגע לכל מני סיטואציות שקרו לך לאחרונה ותגיעי למסקנות בקשר לרגשות שלך עם הסיטואציות האלו ותזכירי לעצמך כל הזמן שזה בסדר להיות עצובה גם, זה חלק מהחיים כמו ששמחה ורגשות אחרים זה חלק מהחיים

שואל השאלה:
הקטע הוא שאני לא עצובה נהייתי אדישה שום דבר לא מזיז לי אני מרגישה שהגעתי לשלווה קיצונית אבל היא מרגישה ריקנית.

זה פחות טוב כי זו אדישות ברמה גבוהה לגבי כל דבר, אני לא יודע מה גילך אבל זה היה לי ככה בגיל ההתבגרות ועבר לי.

מצד שני זה דבר טוב כי גם לא צריך לדאוג ולהכניס את הנפש לסטרס על דבר בחיים, אלא להיות בשלווה ורוגע

מה גילך אם מותר לי לשאול?

אם את לא דואגת ולא מתבאסת, למה פתחת את השאלה הזאת?

כי היא דואגת שהיא לא דואגת

נשמע מדאיג

סתם אבל היא יכולה להרגיש ככה אבל עדיין לשים לב לזה מן הסתם ולשאול ולהיות מודעת לעצמה זה לא סותר

זה הגיוני כי התרגלת לזה עצבית, את צריכה ללמוד לזהות את הרגש בגוף לפני שהמוח מכבה אותו, ולהבין שבאסה ודאגה הם רגשות שיש בהם דברים חיוביים

שואל השאלה:
אני בת 24. ואני שאלתי את זה כי אני לא רוצה להיות אדישה יותר.