בבקשה תכנסו, אני כבר לא יכולה יותר

לא להישאר עם זה לבד ולפנות לטיפול מקצועי כמו פסיכולוג וגם אפילו רופא המשפחה זה תופס.
יש דרכים לטפל בזה ולחזור לעצמך.
בינתיים תנסי לא להילחם בעצמך על זה שאת עצובה, ותשתפי חברה קרובה או בן משפחה שאת סומכת עליו רק כדי שידעו מה עובר עלייך ולא יתרחקו.

שואל השאלה:
יש לי פסיכולוגית אבל היא לא עוזרת, היא פשוט חוזרת על כל מה שאני אומרת או אומרת שזה בסדר לא לדבר בכלל. אני לא מרגישה בנוח לשתף אותה.

אז תחליפי פסיכולוגית

שואל השאלה:
אני לא ממש יכולה זה מסובך...

שלחי הודעה

משהו קטן שעוזר זה לא להילחם בעצמך כל היום בכוח להיות שמחה. תתחילי מדברים קטנים לצאת קצת מהבית, מוזיקה שאת אוהבת, לדבר עם מישהו, אפילו שגרה בסיסית של שינה ואוכל.

דיכאון הוא דבר צפוי וסביר בחברה כמו שלנו.
המלחמה שוברת כל תחושה של שגרה, העדכונים הבלתי פוסקים שמים אותך בלחץ בלתי פוסק ; והלופ של החיים שוחק.
את עובדת/לומדת, אוכלת ושותה לרוב מתוך אכילה רגשית, יוצאת עם חברים כי את חייבת ואז מותשת ושונאת גם את הלבד שלך.

קודם כל, והכי חשוב באמת כמו שאמרו קודם לא להיות לבד עם זה.
טיפול פסיכולוגי, חבר, מישהו צריך לדעת שאת בסדר

בשלך בשגרה, תיזכרי ותגלי מחדש את היופי בדברים הקטנים
אנשים שמחים הם לא בהכרח עשירים, הם לא בהכרח יפים, הם לא בהכרח חברתיים, הם נטו מעריכים את מה שיש
איך מעריכים את מה שיש בדיכאון? מסתכלים על כל מה שפספסת.
מתי יצאת להליכה טובה פעם אחרונה? מתי סידרת את החדר? קראת ספר טוב? מתי יצאת לים?
שברי שגרה. בקטנות. תמצאי מקומות יפים , תמצאי תחביבים יפים.
תציירי במחברת, תכתבי יומן, תשחקי שחמט, תחפשי עוד ועוד רגעים קטנים של שפיות ואושר
והכאוס מסביב? מין אללה.

לגבי הטיפול הפסיכולוגי ; אם את כרגע תקועה עם פסיכולוגית שאת לא מרוצה ממנה תעשי ממנה את המיטב.

במקביל, תתחילי cbt .
תהיי יותר מודעת לעצמך, ללופים של דיכאון, לנטיות של עצמך להרס עצמי, ותתחילי לקבל אותם יותר.
תקבלי את זה שקשה לך למצוא אנרגיה. תסלחי לעצמך.
ואז, את יכולה גם לברוא(מלשון בריאות) את עצמך מחדש .
לסגל לעצמך הרגלי מחשבה חדשים, יחס בריא יותר לרגשות של עצמך, את יכולה להבין את התת מודע שלך יותר לעומק , להתיידד איתו ולהשלים איתו כמו חיית מחמד מפוזרת.
כל יום את צריכה לחרבן ולנקות אחרי עצמך, פסיכולוג זה אותו הדבר, את באה אליה להקיא, ולנקות את הפה אחר כך.
בשאר הזמן את בוחרת מה לאכול.
מה לחוות.
על מה לחשוב.
מה לדמיין.
מה להתרגל.
בסוף, התפישה שלך לגבי עצמך והחיים זה כל מה שקובע איך תרגישי.
תשקיעי יותר זמן במדיטציה. במחשבה. בהתבוננות פנימה. ואת תמצאי את הדרך לאור ואת האור כל יום מחדש, בשיט הקטן עד לשיט הכי גדול ומורכב.
ומה שקשה?, מין אללה.

שלום יקרה,

אני קוראת את המילים שלך וליבי מתכווץ...
שומעת מדברייך את העצבות והבדידות שאת כנראה חווה כרגע.
אולי זו התחושה הזו שאין טעם לשום דבר, ולמרות הניסיונות לפעול ולחזיר את ההנאה, נדמה שאין כבר יכולת ללב שלנו להתרגש ולהנות מכלום... וכמה ייאוש ודכדוך זה יכול לעורר בנו...
יקרה, נשמע שדווקא בימים מאתגרים אלה, חשוב שלא תישארי לבד. יתכן שיש מישהו בסביבתך הקרובה, או אולי איש מקצוע מתחום הבריאות או הטיפול, שתוכלי אולי לשתף במה שעובר עלייך ושיוכל להיות לאוזן קשבת ויעזור לך להרגיש טוב יותר.

אם תרצי מקום נוסף לדבר בו, אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת ואני מזמינה אותך לצ'אט אישי בו תוכלי, אם תרצי, לשתף את אחד המתנדבים שלנו שיקשיב לך וינסה ולהיות שם בשבילך.
ניתן לפנות דרך הלינק המצורף בהמשך.

שולחת לך חיבוק ענק,

מתנדבת סה"ר