בבקשה תכנסו אני לא מפסיקה לבכות אני לא יכולה יותר..

וואו זה נשמע שהוא ממש פגע בך..
רוצה לדבר

אני חושב שכדאי שתתקשרי ל1202
זה קו חם לנפגעות מינית
הם יעזרו לך
ותדברי עם המשפחה שלך על זה

אני ממש מצטערת בשבילך, יש הרבה מרכזי סיוע שאת יכולה לפנות אליהם ואני ממליצה לך בחום, לדבר ולפרוק.

תשתפי מישהו מהמשפחה שלך , הם יתמכו בך ויעזרו לך וידעו מה נכון לעשות בסיטואציה הזו , גם אם קשה לך לדבר איתם ואת מתביישת ולא מרגישה בנוח תדעי שהם רוצים רק לטובתך וזה רק יעזור לך , את גם פורקת וזה משחרר וגם הם באמת ידעו מה לעשות כי הם מבוגרים ממך ויש להם ניסיון. אם בכל את ממש לא מסוגלת לדבר על זה עם ההורים תחפשי בגוגל אני יודעת שיש מספרים שאפשר להתקשר אליהם את מספרת להם מה קרה הם מרגיעים אותך עוזרים לך להתמודד עם זה.
הכל בסדר את לא היחידה שעברה דברים כאלה , זה חלק מהחיים אל תבהלי ואל תחשבי שאת היחידה ותפחדי לספר את זה כי את מתביישת בזה. יש כל כך הרבה מקרים כאלה. ולספר ולדבר על זה מאוד יעזור לך לשחרר. אל תרגישי רע עם עצמך לרגע. פשוט תשתפי ותדעי ותזכרי תמיד שאת ממש לא היחידה ! והכל בסדר! תשתפי מישהו קרוב , שאת סומכת עליו , אבא או אמא. זה יעזור לך.

היי, את מהממת באמת ❤
ולא מגיע לך ולא לאף בת שיעשו לה דבר כזה ..
ובאמת שזאת צלקת לכל החיים ובאמת קשה אני באמת רוצה שתפסיקי לחשוב על זה אני יודעת שזה קשה אבל זה יעשה לך רק טוב ואל תבכי , מה שהיה היה .
את מוזמנת ואפילו יותר ממוזמנת לפנות אליי בפרטי מאחלת לך את ההכי טוב שבעולם ❤

רוצה לדבר ?

מי נגע בך ? איפה נגע בך ?
תרגישי חופשי לספר...

את יודעת גם כל אחת בארץ חווה הטרדה מינית וזה עצוב מאוד..

אם באלך לפרוק מוזמנת באהבה ❤❤

ואת יודעת גם אני חוויתי הטרדות מיניות וגם בי נגעו ולא ידעתי וגם כשידעתי לא תמיד היה לי אומץ להגיד "תעזוב אותי" כי לא היה לי ביטחון אבל אחכ הייתי אוכלת את עצמי ובוכה.

אז תקשיבי אל תשפטי את עצמך וגם אל תשקעי במחשבות יותר מידי.

זה בסדר להצטער אבל אל תישאבי למקום הזה.
תראי מה יש לך בהווה שלך עכשיו ??


היי ואם את מרגישה שאת רוצה לפרוק את החוויה הקשה שעברת את יודעת תרגישי בנוח לספר לי ואני אנסה להבין אותך, אל תתייאשי את חזקה...

אם רק היית יודעת כמה הטרידו אותי היית צוחקת חח

שואל השאלה:
האדם שנגע בי הוא מהמשפחה שלי לכן אני לא רוצה להגיד למשפחה שלי שום דבר..
זה יהרוס לו את החיים והוא באמת כל כך חשוב לי ואני בטוחה שהוא חושב שאני לא יודעת אבל כל יום כשאני מסתכלת עליו אני באמת זוכרת את זה ויודעת שהוא עשה לי את זה..
אני פשוט לא רוצה לפרט יותר מידי אבל הוא הפשיט אותי ונגע בי במקומות שהוא אמור לשמור מרחק ממהם..
הייתי קטנה באמת לא ידעתי שזה אסור והוא עשה את זה בזמן כש"ישנתי" הוא חשב שאני ישנה אבל הייתי ערה..
הרגשתי הכל פשוט עשיתי כאילו אני ישנה..

וואו בת כמה היית ?

שואל השאלה:
לא זוכרת כל כך אבל מתחת לגיל 12 אז לא הבנתי שזה לא בסדר ושאסור לו..

ואת יודעת בדיוק בשבת קרה לי משהו...
הטרדה מינית.
והתלבטתי אם לשתף.
אבל כדי שתרגישי בנוח אני אשתף אותך :)

ישנתי במיטה שלי כהרגלי בקודש חח
ואז פתאום גיסי נכנס לחדר
עכשיו אני וגיסי בקשר יחסית סבבה הוא מאוד אוהב אותי אפילו יותר מאחותי ברמב כזאת שהוא מחמיא לי ליידה ומבתכל עלי ואומר לי "את חושבת עלי" חח

בקיצור ישנתי במיטה שלי בחדר, ואז הוא נכנס הזיז את הלול של אחיינים שלי ופשוט קפץ על המיטה... אני מזה נבהלתי ופחדתי...ואמרתי אימלה ואז הוא ישר קפץ ואמר סליחה.
אני לא יודעת מה עבר לו בראש.
לא משנה שאחכ חלמתי סיוט ופחדתי נורא...
ישר כל הלילה היו לי מחשבות
ואז בבוקר סיפרתי לאמא שלי והיא צחקה ועוד הסתלבטנו ואז היא שאלה אותי תגידי הוא נגע בך אז אמרתי לה לא.

אבל מה אני באה להגיד לך שמספרים ומשתפים יש תחושת הקלה.

אמנם לא הייתי רוצה לחוות את זה אבל חוויתי את זה ואני באה ממקום של סבבה אז אוקיי עברתי הטרדה סו וואט...

ממשיכים הלאה ושמחים

ומה שחווית זה דבר לא נעים את צודקת בהחלט זה איום ונורא זה גרוע זה סיוט באמת שזה רע... אני כל כך מבינה אותך❤

הי חמודה.
כל כך צר לי על הכאב שלך.
הביני, את פשוט חווית טראומה.
טראומה שלא ניתן לפתור אותה בטיפ או שניים באתר הזה.
במקרה שלך מומלץ ורצוי ביותר, לעבור תהליך של ריפוי מהטראומה .
זה , לצערי, לא עובר מעצמו, וגובה ממך מחיר של סבל.
רק את יכולה להחליט שמגיע לך להרגיש טוב, ולחזור להיות שמחה .
אינך צריכה לספר להוריך את הסיבה , אך חשוב שתבקשי מהם, לשלם עבורך טיפול.
בטיפול תעברי תהליך חיובי.
תקבלי ליווי תומך ומקצועי, תלמדי לסלוח לעצמך, ולהפסיק להאשים את עצמך.
תלמדי לחזור לאיזון ולהצליח בחייך.
תוכלי להגיד להוריך סיבה אחרת, שתשכנע אותם לממן לך את הטיפול.
(רק מציינת שבמקרה והתוקף הוא אביך , יש סיכוי גדול שהוא יתנגד שתלכי לטיפול, מחשש שתתגלה האמת עליו).
ולכן חשוב שתמצאי סיבה הגיונית שתשכנע את אימך גם.
במידה וזה לא הוא, יותר קל לשכנע.
ממילא לא תסבירי להם את הסיבה האמיתית.
שולחת לך חיבוקים לעידוד , ולכוח להחליט לטפל- כי זה מה שיסייע לך.
את ראויה. האמיני בכך.
בהצלחה רבה לך.

הכל בסדר
אני מבינה אותך
גם אותי הטרידו...
אז מה אם יהרסו לו החיים??? ממה שמשתמע ממך לך הם כבר נהרסו
את לא צריכה לרחם עליו
את צריכה לספר
היה לי קשה לספר
אבל סיפרתי
וטיפלו באותו אחד
ואת חזקה
ואת מהממת
ואני כאן בשבילך

תתקשרי ל1202 זה קו עם מתנדבים שעוזרים לנפגעי תקיפה מינית
את צריכה טיפול לנפש שלך שתרגישי טוב יותר
אני מצטערת כל כך שעברת את זה אבל לצערי אני לא יודעת מה אני יכולה להגיד כדי לעזור לך חוץ מזה שאל תשקעי במחשבות, תעשי מה שאת אוהבת והכל כדי שתרגישי שמחה יותר.
ובבקשה אפילו שהוא בן משפחה שלך בבקשה תתלונני עליו כדי שלא יהיו בנות נוספות שיפגעו כמוך...
את יודעת כמה ההרגשה הזאת נוראית, תעזרי לכך שזה לא יקרה יותר לאף אחד בגללו בבקשה
אבל קודם כל תטפלי בעצמך, את חשובה יותר ממנו
אבל אל תהססי להתלונן עליו כדי שאף אחד לא ייפגע בחיים יותר מאותו אדם

"אני רוצה להיות הילדה שהייתי פעם"

את עדיין אותה ילדה. קילקולים שמצויים אצל אנשים אחרים לא משנים את מי שאנחנו.

תתקשרי ל1202. או שתדברי עם סה"ר. אפילו איתי את יכולה לדבר. את נשמעת כלכך נחמדה שאחרי מה שהוא עשה לך את לא רוצה לספר אפילו למשפחה שלך כדי לא להרוס לו את החיים. אבל כדי לא להרוס לעצמך את החיים ולשמור את זה בבטן תספרי להם.

אני חייבת לספר לך שקרה לי גם משהו דומה, הרבה פחות נורא לדעתי אבל מאוד דומה.
זה נמשך כמה שנים בתקופה שבין הגן ליסודי.
בן דוד שלי אוטיסט אז הוא לא מבין מה מותר ומה אסור.
הוא היה קורא לי לחדר בבית של סבתא שלי ונוגע בי, מנשק אותי ושם את האיבר מין שלו עליי אבל הוא לא התפשט או הפשיט אותי.
אף אחד לא שם לב.

תזכרי שהחיים לא נעצרים בגלל זה, הם ממשיכים.
אל תשקעי בסיפורים עצובים על בנות שסובלות ואומרות שהמצב מזעזע וישאר ככה לכל החיים! זה לא נכון.
מתקדמים, החיים ממשיכים! לומדים להתמודד עם וזה וחוזרים לחייך כמו פעם! לא חושבים על זה כל דקה בחיים!

סיפור נוסף להזדהות:
אח של חברה הכי טובה שלי תקף אותי מינית אותי כשהיית בת 13 אז ניתקנו קשר (היא לא האמינה לי ולא תמכה בי), היא שלחה לי הודעה יום אחד (אנחנו בנות 15 עכשיו), שאלה למה ניתקתי קשר, היא אמרה שההורים שלך והמשפחה שלה בשוק שאני לא מגיעה ושלא צריך להכין לי יותר אוכל.
זה היה לי כואב, במיוחד כשהמשפחה שלי דיי מפורקת והרגשתי כאילו המשפחה שלה היא גם שלי.
זה פתח לי שכר של דמעות, זכרונות ובמיוחד, חשבתי על אח שלה שתקף אותי מינית.
היא הייתה בת 13, אני לא מצפה ממנה להאמין ולהכיל את זה שאח שלה עשה את זה, במיוחד כשהיא באה ממשפחה מאוד פרמיטיבית, ההורים, היא ואח שלה שומרים שבת...
והייתי ילדה ממש ביישנית אז ישר כשהיא אמרה שהיא תדבר איתו על זה שתקתי והיא בכלל לא הבינה במה מדובר.
אני לא הצלחתי לישון ביום הזה, פשוט בכיתי כל היום על דבר שקרה לפני שנתיים.
את מבינה איזה הזוי? נכנסתי לאתר ואנשים אמרו לי "ואו זה מזעזע" "אולי תפני לטיפול" וכל מיני רחמים כאלה ואחרים שגרמו לי להרגיש כאילו אני במצב לא טוב וכאילו אני הולכת להישאר ככה כל החיים, מצולקת ועצובה...
אני לא רציתי לספר כלום למשפחה שלי!!
אבל הם תפסו אותי בוכה, הלכתי לשירותים לבכות שם כי אמא שלי החליפה לי את המצעים אבל אז מישהו היה צריך להיכנס לשירותים ויצאתי.
לא היה לי לאן לברוח.
סיפרתי לאחותי ולאמא שלי שממש הכריחו אותי.
אמא שלי בקושי האמינה לי, לא תמכה בי בגלל שהיה לי קשה להוציא מילים מהפה.
לא הייתה לה סבלנות אליי.
היא אמרה "טוב אולי היא סתם עושה הצגה" ואני חשבתי על לזרום עם זה ולהגיד שזה סתם, אבל אחותי התעקשה לשמוע.
סיפרתי לה הכל, את כל הפרטים הקטנים.
היא אמרה לי שזה באמת מזעזע אבל העיקר שזה נגמר ואני פה ושאין לי סיבה לבכות כי הוא לא יכול לעשות לי כלום.
היא אמרה שאם אני רוצה אני יכולה לדווח עליו.
ביקשתי לא לדווח ואני שמחה עם הבחירה הזאת כי בכל מקרה אני לא זוכרת את כל הפרטים.
אחרי שסיפרתי *לאחותי* הרגשתי הקלה מטורפת.
היא הרגיעה אותי והכניסה אותי לפרופורציות.
כל הרצון הזה להתמודד לבד וכל הקטע של לשמוע על כמה שאת מסכנה ושזאת צלקת זה מה שיתקע אותך במקום.
פחד מטראומות וחרדות יצור טראומות וחרדות.
מה שיהיה יהיה ואת תיהי שמחה, עוד מעט תעברי את זה, אם תזדקקי לעזרה את תקבלי אותה אם תבקשי מהאנשים הנכונים (לא מאחת כמו אמא שלי אלה מאחת כמו אחותי).
לי לא הייתה ברירה, אמא שלי פשוט הייתה שם בחדר ולא ידעה איך לתמוך אז אמרה דברים חסרי טאקט במקום.
אני בטוחה שיש בסביבתך מישהי כמו אחותי.
אני אפילו לא ידעתי שהיא תגיב ככה, לא ידעתי שיש לה צד כזה אמפטי, היא הקשיבה ואמרה לאמא שלי ללכת.

תקחי דברים בפרופרציות,
אני לא חס וחלילה ממעיטה במה שעברת או במה שכל אחת אחרת עברה.
אבל אפשר להחלים מזה, מהטרדות, מתקיפות מיניות ואפילו מאונס.
כל האמירות על כך שזה רצח הן בשביל שיבינו עד כמה המעשה הזה חמור, באמת זאת פלישה לפרטיות והשפלה שאין כמוהה.
אבל להגיד שאונס זה כמו רצח עלול לגרום לקורבנות להרגיש כאילו זה כל כך נורא שאין טעם לחיים.
זה מה שהרגשתי כשאמרו לי כמה נורא ומזעזע מה שעברתי.
אבל תביני כמה הזוי זה, למה שפתאום אני ארגיש כאילו לחיים אין טעם בגלל שילד מטומטם נגע בי והשפיל אותי?
זה עליו, לא עליי.
זה נחרץ בגורלו.
גורלי יהיה טוב, אני מצאתי את השמחה בחיים שלי, חברים, משפחה, תחביבים...
אלה דברים שעושים לי טוב, ולא הייתי מוותרת על הדברים שעושים לי טוב בגלל ילד שנגע בי.
הוא גרם לי לסבול מטראומות וזה עצוב אבל זה שייך לעבר.
אני לא מסכנה, את לא מסכנה.
אנחנו גיברות וגיבורים על כך שאנחנו מתמודדים עם כל הקשיים האלה.
אנחנו מסוגלים להתמודד עם זה.
ואם לא בכוחות עצמינו יש את המשפחה והחברים או פסיכולוג ואין סיבה לפחד לעשות את הצעד הזה.
מה יקרה אם תספרי למישהו? מה הדבר הכי נורא שיקרה?
נגיד והוא לא יתמוך.
אז תפגעי ואולי תבכי, תביני שלאדם הזה לא מגיע מקום בחיים שלך ותנסי לשתף אדם אחר.
יכול להיות שהוא גם לא יתמוך (זה קרה לי) וכשזה קרה וויתרתי, שמרתי את זה לעצמי או שיתפתי בגבולות של סטיפס באנונימיות.
במשך שנתיים, חייתי עם טראומה וסיוטים.
לאחר השנתיים האלה, לאחר ההודעה מהחברה הכי טובה שניתקתי איתה קשר שגרמה לי לבכות, שיתפתי את אחותי ופתאום הבנתי שאני לא חייבת להתמודד לבד.
שלא רק אני מתמודדת עם זה, עכשיו היא איתי ביחד.
עכשיו הכאב לא רק עליי.
חשבתי שזה לא עצמאי ולא בוגר לשתף אבל טעיתי.
זה הדבר שהכי קידם אותי בחיים (לספר לה את זה).
במשך שנתיים הייתי עצובה, במקום לשתף אותה מלחתחילה.
אבל למדתי שאני לא יכולה לסמוך על 2 האנשים שסיפרתי להם (החברה הכי טובה שניתקתי איתה קשר ועוד חברה) ולמדתי שעל אחותי אני יכולה לסמוך, על אמא שלי לא.
בסופו של דבר לא אכפת לי ממה שאמא שלי אמרה, העיקר שיש לי את אחותי לצידי.
ברגע שתמצאי את האדם שיקשיב לך, אלו יהיו את והוא/היא נגד כל מי שנגד.
את לא תתמודדי לבד יותר.
וזה שווה את כל המכשולים שתי שלי בהם בדרך.
רוב הסיכויים שלא תיתקלי במכשולים בכלל.
אני הייתי ילדה בת 13, לא באמת ידעתי שהיא לא תאמין שאח שלה תקף אותי ולא ידעתי שהחברה האחרת בת ה13 שלי לא תבין אותי.
לפעמים זה טוב לשתף אנשים טיפה יותר מבוגרים או אנשים שעברו את זה אבל חשוב שלא יהיו פרמיטיבים או חסרי סבלנות

^ אנונימית, באיזה גיל היתה אחותך כשסיפרת לה?

וואו אני ככ מצטערת שעברת את זה :(
צלקת לכל החיים.
תתלונני עליו, אם אף אחד לא יודע בשביל שלא יעשה את זה שוב.
ממש מפתיע אותי שדבר כזה קורה מתחת לגיל 12, מעציב אותי לדעת.
תהיי חזקה אהובה 3>

^^אני בת 15 כרגע.
סיפרתי לה לפני פחות מחצי שנה, היא הייתה בת 27 והייתה לה יומלדת 28 שבוע שעבר.

^^לא לא ממש לא צלקת לכל החיים!
בכל המגילה הזאת הדגשתי שהדברים האלה הכי תוקעים אותנו במקום.
אמרתי שאחותי הכריחה אותי לספר לה זה ממש עזר לי להבין שיש לי בחירה.
או שאני תופסת את עצמי בידיים ורואה את כל הטוב שיש בחיים, כמו האחיין שלי שבסלון ומחכה שאני אשחק איתו, או שאני ממשיכה לבכות בגלל שילד מטומטם נגע בי לפני שנתיים.
קחו דברים בפרופרציות, זה עבר, זה נגמר.
פחד והרגשה של "אני מצולקת לכל החיים" יגרום לכם להיות ככה באמת ולסבול מחרדות.
אם תשחררו, תזרמו ותבינו שחרדות זה לא דבר נשלט אבל זה דבר שבטוח יקרה לכן אם תמשיכו לשקוע בעצב וברחמים עצמיים.
אז תנסו למנוע את זה, לקחת דבריפ בפרופרציות ואם קשה אז לפנות למישהו...
ולא אני לא אתלונן, אני חושבת שזה יעשה המון בלגן, אני לא זוכרת המון פרטים והילד עלה לכיתה ט השנה, הוא לא יקבל עונש חמור בכל מקרה אז זה לא שווה את החקירה הקשה שאצתרך לעבור אבל תודה❤

אנונימית יקרה,
נשמע שאת מוצפת ופגועה כל כך מכל מה שחווית בחייך הצעירים. ייתכן שאף את מרגישה בודדה שאין באפשרותך לשתף אף אחד. לא יכולה לדמיין כמה מורכב היה לך לשתף פה, את התחושה הכואבת שהחוויה הזו השאירה בך, תחושה אולי כמו של פצע שלא ניתן לרפא, וייתכן שגם נבגדת מצד אותו קרוב משפחה.

נדמה שבמקום הבטוח ביותר לך, האישי והפרטי ביותר, שנוצר אצלך משבר אמון, שאינך עוד מסוגלת לשאת אותו על כתפייך לבדך. נראה שאת מרגישה, צורך עז לשחרר מימך את כל המשא הכבד הזה, לפרוק ולהרגיש מעט שקט בנשמה בפנים. נשמע שאת צמאה למישהו שיושיט לך יד, וינסה להחזיר עבורך את הגלגל לאחור.

יקרה, אני מזמינה אותך לפנות למוקד הסיוע של נפגעות תקיפה מינית- 1202, שמספקים תמיכה רגשית אנונימית לנשים שעבור חוויות דומות. ובנוסף לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אנונימי לחלוטין כל יום. בצ'אט נוכל להקשיב ולהבין יותר, לנסות לתמוך ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע נוספות. אני מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד.

בואי.. מחכים לך עוד הערב/או כשיעלה הצורך.
שלך,
מתנדבת סה"ר